Printer Friendly
נשא
הפרשה מתחילה בתיאור התפקידים שהוטלו על משפחות גרשון ומררי במשכן. בסיומה של פרשת השבוע שעבר, פורטו התפקידים של משפחת קהת. הפרשה מדגישה שגם גרשון ומררי נפקדים וזוכים להערכה.
המסקנה המתבקשת היא שאם התורה לא היתה מדגישה כאן את את החשיבות של גרשון ומררי מול קהת, היינו עלולים לחשוב שאינם חשובים. המקור לטעות האפשרית הזאת ברור. קהת קיבל את המשימה הזוהרת ביותר מכל הלווים: הוא טיפל בארון הקודש ובלוחות האבן מסיני - החפצים הקדושים ביותר של המשכן היו תחת אחריותו. בני קהת לא נשאו את הכלים האלה בעגלות רתומות לשוורים אלא על כתפיהם, על מוטות שהונחו על כתפיהם. למעשה, ארון הקודש נשא את בני קהת ולא הם נשאו אותו. לכן היה קל לזלזל בעבודות הפשוטות יותר של גרשון ומררי. הם השתמשו בעגלות ושוורים כדי להעביר את העמודים, הלולאות, היריעות ושאר החלקים של המשכן. העבודה שהם עשו אולי בסיסית ונחוצה, אבל אולי פחות מעוררת השראה ופחות קדושה מזו של קהת.
לפיכך התורה באה להזהיר אותנו שלא לחשוב במונחים כאלה, שהתרומה של בני גרשון ומררי למשפחת לוי ולעבודת המשכן זהה בדרגתה לזו של בני קהת וגם הם ראויים לאזכור מיוחד בתורה.
יש מסר חכם ברעיון הזה של התורה. אפילו אלה שלכאורה משרתים בדרך הכי פשוטה בבתי-הכנסת ובבתי-הספר של העם היהודי ראויים להוקרה ולהערכה. מסופר באגדה שאחד המורים של רש"י, כשהזדקן וכבר לא יכול היה ללמד בישיבה, נשאר בה בכל זאת ושימש כעוזר שניקה את הבניין ואת ארון ספרי הקודש שבתוכה, שהרי אין עבודות חולין כשמדובר בקדושה ובשיפור רוחני. מלאכות הבית, התנהגות במקום העבודה, קשרים חברתיים, כולם חלק ממארג החיים היהודים התורניים. דברים קטנים, כמו לשאת את הלוחות ולהניח אותם בעגלות שרתומות לשוורים הם חלק מהתמונה הכוללת של קדושת המשכן לא פחות מנשיאת ארון הקודש עצמו על כתפי בני קהת.
לא כל אחד זוכה לשאת את ארון הקודש, אך לכל אחד יש הזדמנות להתחבר למשכן ולעשות דברים חיוביים בשם האלקים ולמען עם ישראל. ביהדות אפילו העבודות "השחורות" נושאות בתוכן חשיבות קוסמית. האנשים שמבצעים את המטלות האלה הם אלה שצריכים להשקיע בהן את הרצון והמחשבה שירוממו אותם ואת עבודתם לרמת הקדושה והמסירות הנדרשת. כל הלווים שווים ביכולת שלהם לעשות טוב, וכפי שהרמב"ם מציין, לכולנו יש יכולת להיות לווים ברוחם.
