Printer Friendly
אחרי מות קדושים
בין המצוות והערכים הרבים שמוצגים בשתי הפרשיות שנקרא השבוע, נראה שניתנת תשומת לב מיוחדת ליחסי אישות ונישואים. התורה מונה לנו את היחסים שנחשבים לגילוי עריות, ליחסים בלתי מוסריים ואסורים. אין אולי עוד תחום בהתנהגות האנושית שהוא רגיש כל כך, ועם זאת כל כך הולל והרסני כמו היחסים האלה. לפי התפיסה העממית של הפסיכולוגיה הפרוידיאנית, הדחף המיני, יותר מכל דבר אחר, הוא מקור האנרגיה בהתנהגות בני האדם. התורה איננה מבקשת להתכחש לדחף הבסיסי הזה ולעולם איננה מטיפה לפרישות, אך היא כן מבקשת לתעל אותו ולרסן את ביטויו באופן שיהפוך אותו ממשהו שעלול להיות אסור ומזיק למשהו קדוש ויצירתי.
על מנת להשיג את המטרה הזאת, התורה מציגה סדרה של מגבלות, איסורים וכללים שיסדירו את ההתנהגות האנושית הזאת ויקדשו אותה. למעשה, התורה מלמדת אותנו שהדחף המיני שלנו הוא עניין ניטרלי. רק הנסיבות וההקשר שמקיפים את השימוש בדחף הזה הם אלה שקובעים אם הוא טוב, רצוי וקדוש. זה הרעיון המרכזי שעומד מאחורי כל המצוות שמופיעות בפרשיות האלה: משמעת, רגישות, התנהגות ראויה ושאיפה למטרה חיובית.
קדושים תהיו, התורה אומרת לנו - זאת המטרה. המצוות באות ללמד אותנו, כל אחת בנפרד וכולן ביחד, איך להגיע למטרה הזאת. הדרך למטרה סלולה במשמעת עצמית, בשליטה עצמית ובמסירות לאחריות ולחובה.
פרשיות אלה גם מדגישות את דעת התורה בעניין היחס שלנו לזולת. התורה מצווה אותנו לאהוב אנשים אחרים, לכבד אותם, לנהוג בהם בסובלנות, וכך להיות אנשים קדושים יותר. אדיקות בעניינים שהם בין אדם למקום חשובה מאוד בחיים היהודים. אך יש חשיבות לא פחותה גם ליחסים שבין אדם לחברו. אי אפשר להגיע לקדושה רק באמצעות קיום מצוות פולחניות ולימוד תורה.
הרמב"ם אף אומר שאדם יכול להיות גועלי גם במסגרת שמירת המצוות, כביכול. היחס שלנו לבני אדם אחרים הוא חלק מכריע בהתקדשות שלנו. קל לנו הרבה יותר להתמודד עם אלוקות בלתי נראית ובלתי מובנת מאשר להתמודד עם בני אדם ממשיים שעומדים מולנו פנים אל פנים. אנשים אחרים שונים מאתנו, ולא פעם אינם ערים לצרכים ולרצונות שלנו ומתגלים כאנשים מעצבנים וקשים. איך נתמודד עם אנשים כאלה?
התורה נותנת לנו אותה הנוסחה שהיא נותנת להתמודדות עם הדחפים הפנימיים שלנו שתיארנו קודם: סבלנות, רגישות, משמעת עצמית ושאיפה לקדושה. המודעות לנסיבות ולמצבים שונים שמשפיעה על כל מצוות התורה משפיעה גם על יחסינו עם בני אדם אחרים. עלינו לראות בתורה תמיד אחדות אחת, שלמות, ולא חלקים שניתן להפריד ביניהם. זאת הדרך שמובילה בסופו של דבר לקדושה.
