Printer Friendly
צו
היהדות לא רואה בעבודת האל או בשירות בני אדם עניין וולונטרי לגמרי. למעשה, היהדות מאופיינת במשטר של חובות ומצוות. כל מערכת שדורשת משמעת ומחויבות ממושכת בנויה על מתן הוראות וציות להן. כל צבא יעיל או ארגון מסחרי בעולם מבוסס על מבנה פיקודי.
התורה משתמשת במילה "צו", פקודה, כדי לתאר את ההוראות של משה לאהרון כשהוא מקבל את תפקידו החדש ככהן הגדול של עם ישראל. הצו הוא הנחת יסוד. על אף שהיהדות משאירה מרחב גדול לכישרונות של הפרט ומאפשרת לו לבטא את היצירתיות שלו, תמיד יש מסגרת בסיסית של מצוות וחוקים שאליה יש לתעל את הכישרון ואת היצירתיות.
בכל ברכה שיהודי מברך לפני קיום מצווה הוא אומר "וציוונו", אלקים ציווה אותנו לבצע את המעשה הקדוש הזה. אנחנו נכנעים לרצון האל ולמצוות התורה כשאנחנו מקיימים את מצוות היהדות.
כיום אנחנו חיים בחברה שמעלה על נס את הרעיון שאנשים עושים דברים "בדרך שלהם". שוב, על אף שאינדיבידואליות היא רעיון ראוי כשלעצמו ותכונה שיש לעודד, בייחוד אצל הצעירים, המסגרת הבסיסית חייבת להישמר. המסגרת הזאת מכילה את רשת המצוות והחובות שקושרים אותנו לתורה ולמסורת. הניסיון היהודי מלמד שהיהדות מאבדת את משמעותה כאשר מנסים להכניס לתוכה אופנות חולפות וגימיקים, גם אם בתחילה הם נראים לנו פופולריים מאוד.
כשתומכים בהפרת מצוות השבת בוודאי לא מחזקים את אווירת השבת או מעניקים ליום הזה יותר משמעות. הנמכת הדרישות בשבת כדי להפוך אותה לפופולרית יותר הובילה רק לדעיכתה בקרב צאצאיהם של אותם אנשים שניסו לשנות את מצוותיה.
השבת הזאת, שבאה לפני חג הפסח, נקראת "שבת הגדול". במציאות כל שבת היא שבת גדולה. אין ביהדות עוד מושג שמלווה בכל כך הרבה הוראות וחובות, בכל כך הרבה מצוות עשה ומצוות אל תעשה, כמו השבת. כל הניסיונות "לשפר" את השבת התגלו כהרסניים, בסופו של דבר, לא עמדו במבחן הזמן והנסיבות. השבת גדולה מפני שבה באות לידי ביטוי המצוות והמשמעות של היהדות. מי שמקיים את מצוותיה הקפדניות זוכה לחוש את העונג שנלווה ליום הזה, "מעין עולם הבא".
כל האיסורים מובילים דווקא למצב אמיתי של סיפוק וחירות. הגדולה של השבת קשורה, לפיכך, קשר הדוק למושג החירות. ביהדות שבת וחג הפסח צועדים יד ביד.
השבת היא השער הגדול לחג הפסח מפני שכאשר אנחנו לוקחים על עצמנו את מושג "וציוונו", ומקיימים את ההתחייבויות שלנו, אנחנו יכולים להגיע לחירות הנשמה שאליה כולנו שואפים.
לפיכך אין זה מקרה שפרשת "צו" נופלת בדרך כלל על השבת שקודמת לחג הפסח, שבת הגדול.
לחירות יש תכלית וגם מחיר. הציווי הוא גם המחיר אך גם השכר על השגת החירות.
