Printer Friendly
בא
רגע החירות והגאולה הגדול הגיע סוף סוף. אמונתו של עם ישראל במשה ואהרון הצדיקה את עצמה. המכות שהקב"ה שלח סוף סוף הכריעו את פרעה השחצן והעקשן. אם זה היה תסריט של סרט ישן, היינו כותבים ו"והם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה". אבל אנחנו יודעים היטב שהפרשה הזאת מייצגת רק את ראשיתה של עלילה ארוכה ונפתלת שעוד לא הגיעה לסופה הטוב.
המצב החדש, החירות משעבוד גופני על אף שהוא מסחרר ועטור ניצחון, מציב אתגרים חדשים. החיים עצמם דומים לסדרה של דלתות שכאשר מצליחים לפתוח אחת מהן מגלים שהיא רק מובילה לסדרה חדשה של דלתות. האתגרים שיש לבן חורין במידה רבה מאתגרים אפילו יותר מאלה שיש לאדם משועבד.
התורה מתעדת ארבעים שנה של חיים במדבר עד שנולד דור חדש של יהודים שמסוגל להתמודד עם האתגר של בניית ישות לאומית מתפקדת בארץ כנען המובטחת.
המילה "בוא", שהיא שם פרשת השבוע, מסמלת התחלה ולא סוף או סיום. התורה מבקשת להראות לנו שהחצים תמיד עדיין לפנינו ונצטרך למצוא אותם ולהתמודד איתם.
במהלך השחרור מעבדות התרחשו נסים רבים, אבל הדרך משחרור לעצמאות מצריכה עבודה קשה, התמדה, רוח איתנה ומוראל גבוה.
בעולם שלנו, שבו התמורות גדולות וחוסר הוודאות מבלבל, אנחנו יכולים רק להרהר באתגרים העצומים שניצבים בפנינו. התפוצה היהודית כפי שהייתה מאות שנים איננה קיימת עוד. ההישג העצום של הקמת מדינת ישראל וקיומה בשישים שנותיה הראשונות כבר מאחורינו. התהליך הזה היה הרה קשיים וניסים גם יחד. בזכות האמונה של עם ישראל הצלחנו לעבור תקופות קשות ומבחנים. אך עתה עומדים בפנינו אתגרים חדשים ואולי אפילו קשים יותר.
המשימה של בניית אומה היא משימה ארוכה ומפרכת, משימה שלא מתאימה לפתרונות פשוטים או למפריחי סיסמאות. היא לא נמדדת בשנים אלא בעשרות ואפילו במאות שנים. זאת משימה שמצריכה אמונה, התמדה וראייה לטווח הרחוק. לזה התכוון הקב"ה כשאמר למשה בתחילת תהליך הגאולה שבני ישראל יקבלו את התורה על הר סיני ושהוא יביא אותם בסופו של דבר אל הארץ שהבטיח לאבותיהם. למה להטריד את משה עם ההבטחות האלה עכשיו, כשהעם עדיין תחת שוט העבדות? הקב"ה מודיע למשה שחירות משעבוד אינה אלא ראשיתו של הסיפור ולא שיאו. הסיפור המודרני של עם ישראל לא מסתיים בתש"ח - 1948 או בתשכ"ז - 1967. אם נבין את האמת הבוטה הזאת נגיע להבנה עמוקה יותר של צדקת מטרתנו ולאמונה איתנה יותר בניצחוננו.
שבת שלום,
הרב דוב בערל וויין
