Printer Friendly
וארא
תהליך גאולת ישראל משעבוד מצרים היה ארוך ואיטי. בני ישראל סבלו שמונים שנה של עבדות ורדיפות, של השפלה ורציחות, לפני שהגאולה באה. יהודים רבים נשברים, באופן טבעי, תחת הלחץ וההשפעה של ימים קשים. חלקם הופכים למלשינים (דתן ואבירם), אחרים מאבדים את אומץ הלב (שבעים זקני ישראל שהתרחקו ולא ליוו את משה כאשר יצא להזהיר את פרעה) ואחרים גוערים במשה על חוסר ההתקדמות שהוא משיג ,לכאורה, בגאולתם (הנוגשים היהודים שהמצרים העסיקו).
ישנו גם חלק גדול בעם היהודי שפשוט מתייאש מכל העניין של חירות וגאולה. הוא פשוט לא יזכה לחיות ולראות אותן, להשתתף בגאולה וביציאה ממצרים. אפילו את משה עצמו הקב"ה מבקר בצער בתחילת פרשת השבוע על טרוניותיו כלפי שמים בעניין היעדר ההתקדמות, לכאורה, בחזית השחרור והגאולה.
ברור שכוח התמדה וסבלנות אינסופית כמעט נדרשים מהעם היהודי שמקווה להגיע לימים טובים יותר. הסיפור של מכות מצרים ואירועי הפרשה מדגימים לנו את הצורך בראייה לטווח הרחוק כשמדובר באירועים בחיי העם היהודי. התרחשות והתפתחות של אירועים גדולים מצריכה זמן. נדיר שפתרונות מיידיים ופתאומיים לבעיות ולאתגרים ממושכים באמת מועילים ופותרים את הבעיה. אחת המידות של הקב"ה היא סבלנות אינסופית. המשימה שלנו היא להידמות לו וללכת בדרכיו.
פרעה, אויב ישראל, הוא אב הטיפוס של כל האויבים המאוחרים יותר של העם היהודי. שום היגיון או עובדות לא ישכנעו אותו לנטוש את שנאתו הבלתי רציונאלית ואת התנהגותו כלפי העם היהודי, התנהגות שממיטה הרס על עצמו ועל עמו. גם כשיועציו הקרובים אומרים לו "הטרם תדע כי אבדה מצרים?" פרעה לא זז מדעתו. הוא מוכן להמשיך הלאה עד שאחרון המצרים ימות במכות שפוקדות אותו ואת עמו. השנאה ליהודים לא מטה אוזן לקול ההיגיון. היא נשארת דבר קבוע בהיסטוריה של העולם כבר אלפי שנים.
שעזה תיחרב עד היסוד, אבל מישהו ייסוג לאחור לרגע וישאל מדוע אנחנו מניחים לזה לקרות? העקשנות הבלתי מתפשרת של פרעה מוסיפה לחיות בשונאים ומרצחים מאוחרים יותר של העם היהודי. משה עסוק במשא ומתן עם פרעה, אך פרעה לעולם איננו מכבד את ההסכמים שמושגים במשא ומתן הזה. פרעה כבר מתכונן לסיבוב הבא ברגע שהלחץ מהמכה חולף. פרעה נשאר פרעה עד הסוף, אפילו אחרי יציאת מצרים. על אף שזה חסר כל היגיון, הקב"ה מבין, כביכול, שכך רשעים מתנהגים ולעתים קרובות הם מכסים על רשעותם בגלימה של צדקנות.
על כל פנים, פרשת השבוע מראה לנו שוב שפרשיות התורה עוסקות לא רק בעבר אלא גם מאירות לנו את מצבנו בהווה ואת תקוותנו לניצחון בעתיד.
