Printer Friendly

וילך

יש לראות את סדרת הפרשיות האחרונות בתורה, "נצבים", "וילך", "האזינו" ו"וזאת הברכה" כמסר אחד. לצורך קריאת התורה הן מחולקות לפרשיות נפרדות, אך למעשה הן יחידה אחת. המכנה המשותף לכל המסרים השונים ואפילו הסותרים, לכאורה, הוא רעיון הייחודיות של עם ישראל, של ההיסטוריה היהודית ושל הקיום שלנו.

זאת הנקודה שמשה מדגיש יותר מכל: העם היהודי מיוחד, כל יהודי מיוחד. לא משנה עד כמה היהודים, כפרטים, והעם ככלל, ירצו להימלט מתפקידם וממקומם המיוחד בסיפור האנושי, הם לעולם לא יוכלו לעשות זאת בהצלחה. אירועים איומים, הישגים מהוללים ורגעי ניצחון ימלאו את ההיסטוריה היהודית. כל אלה מחזקים את תפיסת  הייחודיות, את רעיון העם הנבחר, שהוא חלק בלתי נפרד מהסיפור היהודי. פרשת השבוע מספרת לנו על אסונות שיפקדו אותנו ובכל זאת מבטיחה שאיכשהו, בסופו של דבר, הקב"ה ידאג שהכול יהיה בסדר. עם ישראל ישוב לאדמתו ולאלוהיו, ישמור ויקיים את התורה וימלא את ייעודו כגוי קדוש וכממלכת כהנים.

אך הדרך לייעוד המופלא הזה שבסוף הדרך, זרועה מכשולים ומעקפים, שגיאות ובגידות. משה איננו מציע נוסחאות מתקתקות להישרדות. הוא לא מציע פתרונות מיידיים או תרופות פלא. הוא אומר לבני ישראל כמה קשה וארוכה תהיה הדרך הביתה, מבחינה גשמית ורוחנית. יש כנות כמעט אכזרית בתיאור הבעיות והקשיים שעם ישראל יצטרך להתגבר עליהם, וזה מה שמעניק תוקף וחיזוק למסר הסופי שהוא מסר של ברכה, ביטחון ותקווה. בתקופה זו של השנה, כשאנחנו מבקשים מהקב"ה להעניק לנו שנה טובה ובריאה, מוטב שניזהר ולא נבקש ממנו ארוחות חינם.

בתמורה לברכות האלקים, עלינו להתחייב לנוכחות תורנית חזקה יותר בלבותינו ובבתינו, לנאמנות מחודשת לעם היהודי ולערכי התורה כפי שהם הועברו לנו בכל הדורות ולחיים מתוך תחושה של סולידאריות עם עם ישראל וארץ ישראל. אסור לנו לבקש מהקב"ה בלי להביע את הנכונות שלנו לתרום בכל דרך שנוכל למטרות הגדולות של הייעוד היהודי. הברכות האלה מובטחות לנו, אבל רק אם נהיה מוכנים להתאמץ כדי להשיג אותן.

"נצבים", "וילך", "האזינו", כל הפרשיות האלה מקדימות את  "וזאת הברכה". אין קיצורי דרך אל הברכה, אבל אנחנו בוודאי נזכה לה בשנה הבאה שהקב"ה מביא עלינו לטובה.