Printer Friendly
מטות
מילה של אדם צריכה להיות מחייבת. לפי ההלכה היהודית הסכמים בעל-פה, כאשר יש להם עדים כנדרש, מחייבים לא פחות מכל חוזה בכתב. התורה מלמדת אותנו ש"כל היוצא מפיו - יעשה".
ההלכה מתייחסת ברצינות רבה להתחייבויות, כמו נדרים, והעונשים שנלווים להפרת התחייבות או נדר הם חמורים ביותר. לכן שלמה המלך אומר בקהלת "טוב אשר לא תדור משתדור ולא תשלם". בגלל חומרת הנדרים, התפתח בחיים היהודיים הנוהג לסייג כל הבטחה או התחייבות שאדם אומר, ולא משנה כמה היא כנה ואצילית, בהוספת המילים "בלי נדר" - כלומר, אין לראות בזה נדר.
כדי להתיר נדרים שאנשים כבר עשו, יצרה ההלכה מנגנון שיכול לבטל נדרים רטרואקטיבית. המנגנון הזה מבוסס על העיקרון שהנדר נעשה בטעות, תחת הנחה מוטעית שהנסיבות יאפשרו את קיומו. אך כעת, לאחר שהתברר שבגלל נסיבות משתנות או בלתי צפויות אותו אדם איננו מסוגל לקיים את נדרו, אפשר לבטל את הנדר רטרואקטיבית.
זהו, למעשה, הבסיס לתפילת "כל נדרי" הידועה והמרגשת שמבשרת על תחילתו של היום הקדוש יום הכיפורים. איננו יכולים לבקש סליחה מהקב"ה כשאנחנו עדיין נושאים אתנו נדרים שלא קיימנו. אך יש גבול לכוחו של בית הדין היהודי בהתרת נדרים והתחייבויות. ברוב המקרים אי אפשר להתיר נדר או התחייבות שנעשו בפומבי. יש עוד יוצאים מן הכלל לאפשרות להתיר נדרים רטרואקטיבית.
מסכת שלמה בתלמוד, מסכת נדרים, מוקדשת לסוגיה סבוכה זו. זאת אחת המסכתות הקבועות שמרכיבות את תוכנית הלימודים הבסיסית בישיבות בכל העולם.
שם פרשת השבוע הוא מטות - השבטים. משה מדבר אל ראשי שבטי ישראל ומלמד אותם את הלכות הנדרים וההתחייבויות שבעל-פה. מדוע זה המקום היחיד בתורה שבו ההלכות ניתנות באופן מיוחד לראשי השבטים? אולי זה בא ללמד אותנו שמנהיגים צריכים להיזהר שבעתיים במוצא פיהם, בהבטחות ובהתחייבויות שהם נותנים. אנחנו ערים היטב לעובדה שלדברי המועמדים במסעות בחירות, כפי שאלה מתנהלים היום בעולם המערבי הדמוקרטי וגם בישראל, אין לייחס משמעות רבה.
אנשים מציגים מצע מסוים של דעות והתחייבויות, וכאשר הם נבחרים, לא פעם הם מתעלמים לגמרי מן ההתחייבויות וקווי המדיניות שעליהם הצהירו בפומבי. אם התורה מחייבת אדם פרטי לקיים את מוצא פיו, אנשי ציבור ומנהיגים נבחרים מחויבים לקיים את הבטחותיהם על אחת כמה וכמה, שהרי הן הבסיס לניצחונם בבחירות. לפיכך משה מלמד תחילה את ראשי השבטים, את מנהיגי ישראל, את כל חוקי התורה בעניין זה. רק כאשר מנהיג מקיים את מוצא פיו יכול להיווצר אמון בינו לבין הציבור.
