Printer Friendly
חוקת
פרשת השבוע מספרת על הסוף הטרגי של דור המדבר. משה, המנהיג הגדול של בני ישראל, שומע שגורלו יהיה כגורלו של דור המדבר, במובן זה שהוא לא יזכה להיכנס לארץ-ישראל ממש כשאר בני דורו. על הדור הראשון של ההיסטוריה היהודית, "דור דעה", נגזר שלא יראה את הארץ המובטחת לעולם. גדול נביאי ומנהיגי העם היהודי ילווה את דורו אלי קבר בלי להגשים את שאיפת חייו להיכנס אל ארץ ישראל.
עם זאת, בתוך כך האכזבה האישית והטרגדיה הלאומית, התורה מדגישה את הנצחיות של העם היהודי. יהושע ימשיך את העבודה ויעביר את מורשת משה לדור החדש שיקום וייכנס לארץ ישראל ויתיישב בה. מה שהדור הקודם לא היה מסוגל לעשות, הדור הבא, על אף שיש לו פחות ידע וחכמה, יצליח לבצע. הדור הזה לא ישא בנטל הפסיכולוגי שנובע משנים של עבדות במצרים, הוא לא יסגוד לעגל הזהב, הוא לא יזכור את התלונות על המזון והמים, את המרידות הבלתי פוסקות ואת ההתמרמרות של אבותיו כלפי משה ואלקים. הוא יעמוד מול הבחירה הפשוטה בין צעידה קדימה וכיבוש ארץ ישראל להמשך התעייה במדבר הקטלני לעד.
דור שמתמודד עם בחירות פשוטות, ברורות מאליהן כמעט, בדרך כלל מסוגל לעשות את הדבר הנכון והחזק ולא להשלות את עצמו שיצליח לשרוד במדבר לנצח.
גם ההיעדרות של משה תאלץ את הדור החדש לקבל החלטה קשה. כל זמן שמשה היה חי, בני ישראל שמו את כל מבטחם בו. שום דבר לא הדאיג אותם. משה יושיע אותנו מכל אויבינו ואפילו מזעם האלקים. החיים במדבר לא נראים רעים כל כך כל זמן שמשה נמצא אתנו, ויש אפילו בשר כשאנחנו רוצים, אם אנחנו מתלוננים מספיק.
מבחינה מסויימת, בני ישראל יוצרים מצב שדוקא הנוכחות של משה בקרבם הופכת למכשול שמפריע להם להתבגר ולהתקדם לעבר עצמאות. החטא של משה בפרשת השבוע, כשהוא מכה בסלע כדי להוציא ממנו מים במקום לדבר אליו, אולי נראה זעיר בעינינו, לא ראוי לעונש החמור שהוא קיבל על המעשה הזה. אך התמונה הכוללת וההשפעה של משה על בני ישראל מצביעים על הצורך שמשה יפסיק להנהיג את עם ישראל.
יש אינטרסים הפועלים לטובת משה והמשך מנהיגותו, אך יש האינטרס של העם ושל עתידו גובר על האינטרס האישי של משה.
כך פרשת השבוע מספרת על המשפט האחרון שנעשה עם משה כפי שהוא נראה בפרספקטיבה זו ומאפשרת לנו להגיע לתובנה עמוקה יותר של תפיסת העולם של התורה ולקחיה.
