Printer Friendly
שלח
בדיון על מצוות ציצית שהיא הנושא החותם את פרשת השבוע, התורה מזהירה אותנו "לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם" - לא ללכת אחרי תשוקות הלב כפי שהן מתעוררות מעינינו המשוטטות.
רבותינו (בייחוד הנצי"ב מוולוז'ין) שפירשו את הפסוק הזה, אמרו ש"תשוקות הלב" מתייחסות לאנשים שמקיימים מצוות, אבל בלי שום אמונה בערכן או במי שנתן את המצוות, וה"עיניים התרות" מתייחסות לאלה שרואים את המצוות שהם באופן אישי מקיימים דרך הפריזמה של עיניהם ושל הבנתם בלבד. הם תמיד מוכנים להחליף את האמונה הצרופה בקב"ה ואת הציות הדרוש כדי לעבוד את א-ל הנצח ברצונות שלהם או בהבנה השכלית שלהם.
הנטייה הטבעית של האדם להיות בלתי תלוי בצווים ובפקודות של הזולת, לעשות מה שלבו חפץ בלי להתחשב בחובה, במסורת או בהשלכות הסופיות של מעשיו תמיד מעמידה את האדם בעימות עם התפיסה היהודית ששמה דגש על ציות ועל ענווה בפני הבורא.
התורה מתירה לנו רצונות וחשיבה שכלתנית, אך כמו בכל פן אחר בהתנהגות האנושית, יש לנווט אותם ולרסן אותם. אין להניח לרצון ולמחשבה להשתולל וללכת אחרי כל גחמה מתחלפת של החברה האנושית על כל עידניה ודורותיה. קיום המצוות מתוך אמונה שלמה באמיתות ובשלמות של מי שנתן את המצוות האלה הוא בסיס ועוגן לתפיסות החיוניות שמחזקות את החיים היהודיים והופכות אותם לנצחיים. אחרת הלב והעיניים - הרצונות הבלתי נשלטים והשכל והמחשבות הבלתי מרוסנים - יגרמו לנו לסטות מדרך האמת בסופו של דבר.
אבל למה מצוות ציצית היא השיטה הטובה ביותר ללמד אותנו את לקח הציות, השלמות והאמונה? אחרי הכל, יש מאות מצוות אחרות שנראות מתאימות ללמד אותנו את הלקח הזה. גם כאן מפרשי התורה התקשו למצוא הסבר ראוי ומשמעותי.
ההסבר שמדבר ללבי יותר מכול נוגע לצורה שמצוה זו לבשה. על אף שהמצווה נוגעת רק לבגד בעל ארבע כנפות, דבר שהיה נדיר יחסית בתקופה שאחרי התלמוד, לבשו היהודים בכוונה תחילה בגד כזה כדי לחייב את עצמם לקיים את מצוות ציצית. כך הפכה מצוות ציצית למצווה שנכחה בכל מקום בחיינו - לבגד שיהודים לבשו על גופם בכל עת. הוא עזר להם לזהות איש את אחיו ושימש להם תזכורת מרכזית לעול התורה והמצוות שהיהודים קיבלו עליהם ועל כל דורותיהם בהר סיני.
ציצית היא מצווה שבמספרה (בגימטריה) ובצורתה (בקשרים ובחוטים שלה) מזכירה לנו כל הזמן את תרי"ג (613) המצוות שהם הבסיס לקיום ולאחריות שקיבלנו על עצמנו בחיינו ובעולם. הציצית מסכמת בתוכה את כל המצוות - מעשה, את עצם מושג המצוות - שהן לבה של היהדות ועיקרם של החיים היהודיים. זאת דרכה של התורה לפעול על ההתנהגות שלנו וכל המחשבות שלנו.
