Printer Friendly
נשא
פרשת השבוע עוסקת ביתרונות ובחסרונות של היין - נוזל השתייה החשוב ביותר במסורת היהודית. היין הוא אחד המשקאות העיקריים שמוזכרים בתורה בנושא המנחות בבית המקדש. היין הוא משקה הקידוש בשבת וארבע הכוסות בסדר פסח. הוא מופיע בכל טקס ברית מילה, בפדיון הבן ובכל חתונה. בקיצור, היין הוא המשקה הכי מקודש בהלכה ובמסורת היהודית בכלל.
מצד שני, בפרשת השבוע אנחנו מוצאים את היין ככוח שלילי. הוא ממלא תפקיד הרסני באסון של האישה הבוגדת בפרשת סוטה. הוא אחד הדברים שהנזיר צריך להימנע מהם בזמן שהוא מנסה להגיע לקדושה ולטהרה גדולה יותר של הגוף ושל הנפש. אנחנו מוצאים בתורה שהיין היה אחד הגורמים שתרמו לנפילת נוח ומשפחתו אחרי המבול. במשלי, שלמה המלך מקדיש מילים רבות כדי להזהיר מפני הסכנות והמגרעות שבשתיית יין. נראה שהיין ממלא את תפקיד הנבל בחיים היהודיים.
אם כן, כיצד עלינו להתייחס למשקה הקדמוני כל כך הזה שמוביל להוללות ולחורבן גופני וגם רוחני? זאת בעצם השאלה שנשאלת בחיים היהודיים ובתחומים רבים של ההתנהגות האדם. מה טוב לנו ומה לא - זאת השאלה!
אני סבור שהתשובה לשאלה הזאת ולסתירות לכאורה בנושא זה טמונה בצורך ליישם את הכלל העיקרי של התורה בחיים - איזון ויחסיות. כאשר מצרפים יין למעשה של קדושה ומצווה, כמו קידוש בשבת, ברית מילה, חתונה וכדומה, היין הוא משקה קדוש והולם. אך כאשר מנתקים אותו מאירועים חיוביים, כשהוא הופך למשקה לשם הנאה בלבד, הוא שיקוי שעלול להיות מסוכן.
ביהדות, לכל אירוע בחיים, גם אם הוא נראה פעוט ערך במבט ראשון, יש מטרה חיובית. בלי התפיסה הזאת שרואה את המטרה החיובית, גם מעשים שנראים תמימים בראשיתם עלולים להוביל לחטא ולכישלון מוסרי. התורה מציגה בפנינו את חרב הפיפיות של היין כדוגמה לכלל זה של התנהלות בחיים. הנסיבות, הכוונה, ההשפעה על התנהגות הזולת - כל אלה הם גורמים שיש להתחשב בהם כשאדם שוקל אם מעשיו והתנהגותו ראויים. שום דבר בחיים לא מתרחש בחלל ריק.
היין, כמו דברים רבים אחרים בעולם הזה, הוא במהותו ניטרלי. מה שהאדם עושה בו הוא שיקבע את מעמדו וטיבו ויכריע אם הוא משקה של קדושה והתקדשות או משקה שיכול להוביל להוללות ולחורבן. מן הלקח החשוב הזה אפשר ללמוד איך להתייחס לכל עניין ולכל דבר בחיינו.
