Printer Friendly
אמור
החלק הראשון בפרשת השבוע מתייחס להלכות המיוחדות ולמעמד המיוחד של הכהנים, צאצאיו של אהרון. ידוע לכל שמחקר שמבוסס על דגימות DNA שנלקחו מכהנים רבים שחיים היום, הוכיח שקיים רצף גנטי דומה אצל מספר גדול מאוד מקרב המשתתפים במחקר. הרצף הזה היה שכיח גם בקרב אנשים שחיו באזורים שונים של העולם, גם כשאלפי ק"מ הפרידו בין העדות השונות. עדיין לא נקבע אם לממצאי ה-DNA יש תוקף הלכתי ומה בדיוק הממצאים האלה מוכיחים.
במאות שנות קיומו של העם היהודי טענו הכהנים בתוקף שמוצאם מאהרון הכהן ושמרו בקנאות על מעמדם ככהנים. כהנים זוכים לכבוד רב בעולם היהודי ויש להם זכויות-יתר מסוימות בחברה הדתית. על אף שנראה שמותר לכהנים לוותר על כמה מהזכויות האלה אם הם רוצים, ההתנהגות הרצויה היא שלא יוותרו עליהן. המעמד של הכהנים חייב להישמר כזכר לתפקידם המיוחד בעבודת המקדש בירושלים.
אבל במובן העמוק יותר, הוא צריך להישמר כדי להזכיר לנו את משימתם המיוחדת, "שפתי כהן ישמרו דעת, ותורה יבקשו מפיהו". הם צריכים להיות ברכה לעם ישראל והם מצווים גם לברך את עם ישראל. יבורכו אלה שנצטוו לברך. מכל הסיבות האלה מעמד הכהנים מייצג את כל מה שנאצל וחיובי במסורת היהודית - ידע, תורה, חן, ביטחון ושלום.
השאלה של אמיתות הכהונה נידונה בהרחבה בהקשר של הפסיקה ההלכתית. לא כל אדם שטוען שהוא כהן הוא אכן כהן. מאחר שקשה מאוד לבדוק באמת אילנות יוחסין, ההלכה היום אימצה את הגישה שכהונתו של כל אדם מוטלת בספק. לפיכך פוסקים רבניים גדולים, בייחוד בארצות הברית, בנסיבות קשות וקיצוניות ביותר, "ביטלו" את הכהונה של אדם כזה או אחר. בבלבול שנוצר בהגירה לארצות הברית לפני מאה ועד מאה ועשרים שנה, היו אנשים שהתחזו לכהנים כדי לקבל את כספי פדיון הבן - הכסף שמעבירים לכהן כדי לפדות את הבן הבכור. האנשים האלה היו נוכלים, אך היו הרבה יהודים פשוטים שהניחו שהם כהנים בלי שתהיה להם הוכחה של ממש לכך. אפילו מצבות שהכריזו שהאבא היה כהן לא התקבלו כהוכחה מוחלטת לעניין זה.
לפיכך תוצאות ה-DNA האלה מעוררות עניין ומחלוקת. כאמור, ההלכה טרם קבעה בוודאות עד כמה תוצאות DNAמהימנות בעניינים שדורשים פסיקה הלכתית. מסיבה זו מוקדם מדי לשער אם תוצאות ה-DNA ישמשו אי-פעם כשיטה לקביעת מעמד כהונה, אבל עוד חזון למועד. עד אז יצטרכו הכהנים לשמור על מסורת אילן היוחסין שלהם כמיטב יכולתם.
