Printer Friendly
שמיני
ערכים קבועים לעומת אופנות מתחלפות
הלכות הכשרות שנוגעות לבעלי חיים, דגים ועופות מתוארות בפרשת השבוע. התורה שמה דגש חזק על המילה "להבדיל" - להבחין, להפריד - כשהיא דנה בהלכות האלה.
בסיכום שבסוף הפרשה, מסבירה התורה שהמטרה העיקרית של הלכות הכשרות היא לאפשר לנו לזהות וכך גם להבדיל בין הטהור לטמא, בין מה שראוי לאכילה על ידי בני אדם ומה שאיננו ראוי.
במובן עמוק יותר אפשר לראות שהמהות של האמונה היהודית ואורח החיים היהודי הוא היכולת להבחין ולהבדיל בין קודש לחול, בין טוב לרע, בין ערכים קבועים ומתמידים לאופנות מתחלפות, בין הנצחי לארעי החולף.
היהדות איננה דוגלת ב"אתה בסדר, אני בסדר", דת של יחסיות ושל אמות מידה של התנהגות ואמונה שמשתנות חדשות לבקרים. היא לא רק דוגלת במשהו אלא גם מגדירה בבירור ובפרוטרוט מה הוא ומה הוא מייצג. מצוות התורה נועדו לעצב את הדחף שלנו לקדושה ולחיי נצח.
התורה דוחה את הטמא ודורשת התנהגות קדושה, הימנעות מן הטמא במחשבות, במזון, בהתנהגות ובדיבור. כל זה מתאים לתביעה ולאתגר שקיבלנו בהר סיני - להיות ממלכת כהנים וגוי קדוש.
התורה מעולם לא התפשרה על התביעה הזאת. הלכות הכשרות שמתוארות בפרשת השבוע הן חלק מהתביעה האלקית לעצב לנו התנהגות שתהיה קדושה במהותה.
הגאון הרב מאיר שפירא זצ"ל, שחי בלובלין לפני מלחמת העולם השנייה, ביקר בארצות הברית לפני 80 שנה כשיצא לגייס שם תרומות למען בניית הישיבה שלו בלובלין. קהילות יהודיות בכל מקום בארה"ב אירחו אותו וכיבדו אותו במהלך ביקורו, ואפילו מאמצי גיוס התרומות שלו זכו להצלחה יותר מסבירה.
למרות זאת, בשובו לפולין הוא השמיע הערה קולעת על יהדות אמריקה: "יהדות אמריקה למדה לעשות קידוש. היא עוד לא למדה לעשות הבדלה". הבדלה - היכולת לזהות מה מזיק לחיים היהודיים ולקדושה ולהיבדל מהם - היא עניין סבוך הרבה יותר מהקידוש השמח. בלי הבדלה אנחנו גוזרים על כל הדורות הבאים התבוללות ואובדן של הזהות היהודית ושל ערכי היהדות. בלי מידה של היפרדות ממשית שתהיה חלק מהחיים היהודיים, אנחנו נדונים לכליה רוחנית.
כל ההיסטוריה היהודית מעידה על קביעה פשוטה זו. התעלמות ממצוות התורה וחיקוי התכונות השליליות של התרבויות הלא-יהודיות מובילה למפלה רוחנית ולהשלכות איומות גם על היחיד וגם על האומה כולה.
בחברה שבה אין כמעט סימן לקיומו של מצפן מוסרי, המשימה של האדם ושל העם להיות קדושים וטהורים היא כפולה ומכופלת. רק אם נרכוש את המיומנות להבחין ולהבדיל נכון בכל הבחירות שעלינו לעשות בחיים נוכל לקוות להגיע למטרה נעלה זו - להיות באמת ובתמים ממלכת כהנים וגוי קדוש.
שבת שלום,
הרב דוב בערל וויין
הלכות הכשרות שנוגעות לבעלי חיים, דגים ועופות מתוארות בפרשת השבוע. התורה שמה דגש חזק על המילה "להבדיל" - להבחין, להפריד - כשהיא דנה בהלכות האלה.
בסיכום שבסוף הפרשה, מסבירה התורה שהמטרה העיקרית של הלכות הכשרות היא לאפשר לנו לזהות וכך גם להבדיל בין הטהור לטמא, בין מה שראוי לאכילה על ידי בני אדם ומה שאיננו ראוי.
במובן עמוק יותר אפשר לראות שהמהות של האמונה היהודית ואורח החיים היהודי הוא היכולת להבחין ולהבדיל בין קודש לחול, בין טוב לרע, בין ערכים קבועים ומתמידים לאופנות מתחלפות, בין הנצחי לארעי החולף.
היהדות איננה דוגלת ב"אתה בסדר, אני בסדר", דת של יחסיות ושל אמות מידה של התנהגות ואמונה שמשתנות חדשות לבקרים. היא לא רק דוגלת במשהו אלא גם מגדירה בבירור ובפרוטרוט מה הוא ומה הוא מייצג. מצוות התורה נועדו לעצב את הדחף שלנו לקדושה ולחיי נצח.
התורה דוחה את הטמא ודורשת התנהגות קדושה, הימנעות מן הטמא במחשבות, במזון, בהתנהגות ובדיבור. כל זה מתאים לתביעה ולאתגר שקיבלנו בהר סיני - להיות ממלכת כהנים וגוי קדוש.
התורה מעולם לא התפשרה על התביעה הזאת. הלכות הכשרות שמתוארות בפרשת השבוע הן חלק מהתביעה האלקית לעצב לנו התנהגות שתהיה קדושה במהותה.
הגאון הרב מאיר שפירא זצ"ל, שחי בלובלין לפני מלחמת העולם השנייה, ביקר בארצות הברית לפני 80 שנה כשיצא לגייס שם תרומות למען בניית הישיבה שלו בלובלין. קהילות יהודיות בכל מקום בארה"ב אירחו אותו וכיבדו אותו במהלך ביקורו, ואפילו מאמצי גיוס התרומות שלו זכו להצלחה יותר מסבירה.
למרות זאת, בשובו לפולין הוא השמיע הערה קולעת על יהדות אמריקה: "יהדות אמריקה למדה לעשות קידוש. היא עוד לא למדה לעשות הבדלה". הבדלה - היכולת לזהות מה מזיק לחיים היהודיים ולקדושה ולהיבדל מהם - היא עניין סבוך הרבה יותר מהקידוש השמח. בלי הבדלה אנחנו גוזרים על כל הדורות הבאים התבוללות ואובדן של הזהות היהודית ושל ערכי היהדות. בלי מידה של היפרדות ממשית שתהיה חלק מהחיים היהודיים, אנחנו נדונים לכליה רוחנית.
כל ההיסטוריה היהודית מעידה על קביעה פשוטה זו. התעלמות ממצוות התורה וחיקוי התכונות השליליות של התרבויות הלא-יהודיות מובילה למפלה רוחנית ולהשלכות איומות גם על היחיד וגם על האומה כולה.
בחברה שבה אין כמעט סימן לקיומו של מצפן מוסרי, המשימה של האדם ושל העם להיות קדושים וטהורים היא כפולה ומכופלת. רק אם נרכוש את המיומנות להבחין ולהבדיל נכון בכל הבחירות שעלינו לעשות בחיים נוכל לקוות להגיע למטרה נעלה זו - להיות באמת ובתמים ממלכת כהנים וגוי קדוש.
שבת שלום,
הרב דוב בערל וויין
