Printer Friendly
תצוה
בגדי הכהן לכבוד ולתפארת
בגדי הכהנים תופסים חלק גדול מפרשת השבוע. הבגדים האלה אמורים להביא "כבוד ותפארת" ללובשיהם. אך הם נועדו להביא גם "כבוד ותפארת" לכל עם ישראל. כאשר המנהיגים הדתיים שלנו הם מושאים לכבוד ותפארת, גם אנחנו, בני עדתם, הציבור, שותפים לאותה תחושת "כבוד ותפארת". בגדי הכהנים מייצגים את ההתמסרות שלהם לעבודת הקב"ה ועם ישראל. את המסירות והקדושה הזאת הכהנים אמורים לעטות בכל עת. התכונות האלה צריכות להיות חלק מהאישיות של הכהן ומהשקפת עולמו.
הרב שמשון רפאל הירש מציין שזאת הייתה כוונת חז"ל בהדגישם את האיסור שמשהו יחצוץ בין גופו של הכהן לבגדים שהוא לובש. בגדי "הכבוד והתפארת" אמורים להיות חלק מהכהן עצמו, עורו, אם תרצו. רק אם הכהן מתפקד כל הזמן במישור נעלה של כבוד ושל התמסרות לעבודת ד' ועם ישראל, הוא יכול לעמוד באתגר של תפקידו ככהן. ייתכן שהבגדים עושים את האדם וייתכן שלא, אבל תחושת הכבוד, החובה והנאמנות שבגדי הכהנים ייצגו בוודאי הגדירה בעבור הכהנים את הגדולה שמצופה ונדרשת מהם. כשכהן קיבל את הזכות ללבוש בגדי קודש כאלה, הוא התחייב לעד לנהוג לפי התפיסה של "הכבוד והתפארת" שהבגדים האלה מייצגים ותובעים.
בגדים ממלאים תפקיד גדול בחברה היהודית היום. מגזרים מסוימים בחברה שלנו מזהים את קרבתם לקב"ה ולמסורת לפי הבגדים שהם לובשים. אין ספק שהבגדים עושים רושם על אלה שרואים אותם ועל אלה שלובשים אותם. מחקרים הראו שבתי ספר שיש בהם תלבושת אחידה מצליחים להתמודד עם בעיות משמעת טוב יותר מבתי ספר שבהם הלבוש נתון לבחירתם של הילדים.
אלא שיש אחריות שנלווית ללבישת בגדים מיוחדים, והאחריות הזאת היא להיות אנשי "כבוד ותפארת". התלמוד אומר, באירוניה כמעט, שאדם שמבקש לחטוא צריך לנסוע למקום שבו לא מכירים אותו וללבוש "בגדים שחורים" כדי שהתנהגותו לא תעיד על כלל ישראל. יש פירושים שונים למשמעות של "בגדים שחורים" בהקשר הזה, אך ברור שהכוונה לסוג של לבוש פשוט שמעניק ללובשו אלמוניות ואיננו מייצג את קהילת התורה ואת היהדות בכלל. אסור לאדם ללבוש בגדי "כבוד ותפארת" ולהתנהג באופן שסותר את הערכים האלה. בגדים הינו דבר שאין להקל בו ראש, מפני שעם הבגד באה אחריות ובאים גם אתגרים.
בתקופת בית שני, כששמן המשחה שמשה עשה כבר אזל, קבעו חז"ל שלבישת בגדי הכהונה היא טקס המינוי של הכהן. נראה לי שזה נכון גם בעולמנו ובימינו.
שבת שלום,
הרב דוב בערל וויין
בגדי הכהנים תופסים חלק גדול מפרשת השבוע. הבגדים האלה אמורים להביא "כבוד ותפארת" ללובשיהם. אך הם נועדו להביא גם "כבוד ותפארת" לכל עם ישראל. כאשר המנהיגים הדתיים שלנו הם מושאים לכבוד ותפארת, גם אנחנו, בני עדתם, הציבור, שותפים לאותה תחושת "כבוד ותפארת". בגדי הכהנים מייצגים את ההתמסרות שלהם לעבודת הקב"ה ועם ישראל. את המסירות והקדושה הזאת הכהנים אמורים לעטות בכל עת. התכונות האלה צריכות להיות חלק מהאישיות של הכהן ומהשקפת עולמו.
הרב שמשון רפאל הירש מציין שזאת הייתה כוונת חז"ל בהדגישם את האיסור שמשהו יחצוץ בין גופו של הכהן לבגדים שהוא לובש. בגדי "הכבוד והתפארת" אמורים להיות חלק מהכהן עצמו, עורו, אם תרצו. רק אם הכהן מתפקד כל הזמן במישור נעלה של כבוד ושל התמסרות לעבודת ד' ועם ישראל, הוא יכול לעמוד באתגר של תפקידו ככהן. ייתכן שהבגדים עושים את האדם וייתכן שלא, אבל תחושת הכבוד, החובה והנאמנות שבגדי הכהנים ייצגו בוודאי הגדירה בעבור הכהנים את הגדולה שמצופה ונדרשת מהם. כשכהן קיבל את הזכות ללבוש בגדי קודש כאלה, הוא התחייב לעד לנהוג לפי התפיסה של "הכבוד והתפארת" שהבגדים האלה מייצגים ותובעים.
בגדים ממלאים תפקיד גדול בחברה היהודית היום. מגזרים מסוימים בחברה שלנו מזהים את קרבתם לקב"ה ולמסורת לפי הבגדים שהם לובשים. אין ספק שהבגדים עושים רושם על אלה שרואים אותם ועל אלה שלובשים אותם. מחקרים הראו שבתי ספר שיש בהם תלבושת אחידה מצליחים להתמודד עם בעיות משמעת טוב יותר מבתי ספר שבהם הלבוש נתון לבחירתם של הילדים.
אלא שיש אחריות שנלווית ללבישת בגדים מיוחדים, והאחריות הזאת היא להיות אנשי "כבוד ותפארת". התלמוד אומר, באירוניה כמעט, שאדם שמבקש לחטוא צריך לנסוע למקום שבו לא מכירים אותו וללבוש "בגדים שחורים" כדי שהתנהגותו לא תעיד על כלל ישראל. יש פירושים שונים למשמעות של "בגדים שחורים" בהקשר הזה, אך ברור שהכוונה לסוג של לבוש פשוט שמעניק ללובשו אלמוניות ואיננו מייצג את קהילת התורה ואת היהדות בכלל. אסור לאדם ללבוש בגדי "כבוד ותפארת" ולהתנהג באופן שסותר את הערכים האלה. בגדים הינו דבר שאין להקל בו ראש, מפני שעם הבגד באה אחריות ובאים גם אתגרים.
בתקופת בית שני, כששמן המשחה שמשה עשה כבר אזל, קבעו חז"ל שלבישת בגדי הכהונה היא טקס המינוי של הכהן. נראה לי שזה נכון גם בעולמנו ובימינו.
שבת שלום,
הרב דוב בערל וויין
