Printer Friendly
מקץ
העלייה הדרמטית של יוסף לשלטון במצרים מתועדת בפרשת השבוע. ראוי לציין שיוסף לא נראה מופתע או נדהם כלל וכלל מהתפנית במאורעות ומהתהפוכות בגורלו. אדם שחי על פי חלומות לעולם איננו מופתע כשחלומו הופך למציאות. יוסף תמיד ציפה שחלומותיו יתגשמו בעולם הזה. כך גם יעקב אביו. למען האמת, גם אחיו ציפו לזה ומשום כך הוא טרד כל כך את מנוחתם. אילו היו סבורים שחלומותיו של יוסף הם הבל הבלים, הם לא היו מגיבים בחוזקה כזאת כאשר סיפר להם את חלומותיו. הם חשו מאוימים לא מפני שהחלומות היו שטות אלא דווקא משום שהיה בהם משהו.
העיוורון והעקשנות שלהם כשלא זיהו שיוסף הוא העומד לנגד עיניהם צמחו מהצורך שלהם להתכחש לאמת שבחלומותיו. כשיוסף מזדהה לפני אחיו, הם מיד מאמינים לו שהוא יוסף, מפני שבתת-מודע הם תמיד האמינו לחלומותיו. אנשים מעשיים פוחדים מבעלי חלומות לא מפני שבעלי החלומות בלתי מעשיים אלא דווקא מפני שייתכן שבעלי החלומות צודקים למרות הכל. זה מוכח בהיסטוריה היהודית שוב ושוב.
חג החנוכה שכולנו חוגגים כעת מוכיח שהחלומות של המכבים התגברו על המעשיות של היהודים ההלניסטים שהיו מוכנים להיעשות יותר יוונים מיהודים רק על מנת לשרוד. ליהודים בכל הדורות היו סיבות סבירות להתייאש ולזנוח את המאבק הקיומי שלהם כיהודים פעמים אינספור. בעלי החלומות תמיד היו אלה שלא ויתרו, ותמיד התברר שדווקא הם היו מעשיים והצדק היה עמם.
התורה מייחסת את הצלחת יוסף לעובדה שהוא זכר את חלומותיו ("וַיִּזְכֹּר יוֹסֵף אֵת הַחֲלֹמוֹת אֲשֶׁר חָלַם לָהֶם"). זה דבר אחד לזכור חלומות של גדולה כשאדם עני וכלוא, כשהחלום מספק תקווה ועוזר לאדם להתאושש ולהמשיך הלאה. אך הגדולה של יוסף טמונה ביכולתו לזכור את חלומותיו ולהאמין בהם גם אחרי שהוא עלה לשלטון.
הוא יכול היה בקלות רבה להתעלם מאחיו ולשכוח את כל עברו. הוא הפך לסיפור הצלחה גדול, ולא היה לו צורך לנסות להגשים את חלומותיו, מה שהיה עלול לסכן את מעמדו ואת הישגיו. אבל יוסף התעקש להגשים את חלומותיו עד תום.
פעמים רבות בחיים אנחנו פוחדים מהתקדמות, כי אנחנו חושבים שהיא עלולה לסכן את מה שכבר יש לנו. היהדות ממליצה לנהוג בזהירות כאשר אנחנו פועלים להשגת יעדים מסוימים, רוחניים וגם גשמיים, אבל לעולם אינה תומכת בהתפשרות על החלומות היהודיים הגדולים, כפי שהם מוצגים לנו בתורה ובמסורת. אנחנו מצווים להיות זהירים כשאנחנו מקבלים החלטות, אבל המטרה של עלייה בסולם יעקב לעולם איננה נמחקת מתודעתנו.
כשיוסף רואה את אחיו יש לו אפשרות להשאיר את המצב כפי שהיה עד אז, אבל הוא בוחר להגשים את חלומותיו עד סופם הרה הגורל. זה היה הלקח לכל דורות היהודים שבאו אחריו. רק הגשמה מלאה של חלום יוסף תזרז את האיחוד המחודש של כל ישראל לעם אחד.
שבת שלום,
הרב דוב בערל וויין
העיוורון והעקשנות שלהם כשלא זיהו שיוסף הוא העומד לנגד עיניהם צמחו מהצורך שלהם להתכחש לאמת שבחלומותיו. כשיוסף מזדהה לפני אחיו, הם מיד מאמינים לו שהוא יוסף, מפני שבתת-מודע הם תמיד האמינו לחלומותיו. אנשים מעשיים פוחדים מבעלי חלומות לא מפני שבעלי החלומות בלתי מעשיים אלא דווקא מפני שייתכן שבעלי החלומות צודקים למרות הכל. זה מוכח בהיסטוריה היהודית שוב ושוב.
חג החנוכה שכולנו חוגגים כעת מוכיח שהחלומות של המכבים התגברו על המעשיות של היהודים ההלניסטים שהיו מוכנים להיעשות יותר יוונים מיהודים רק על מנת לשרוד. ליהודים בכל הדורות היו סיבות סבירות להתייאש ולזנוח את המאבק הקיומי שלהם כיהודים פעמים אינספור. בעלי החלומות תמיד היו אלה שלא ויתרו, ותמיד התברר שדווקא הם היו מעשיים והצדק היה עמם.
התורה מייחסת את הצלחת יוסף לעובדה שהוא זכר את חלומותיו ("וַיִּזְכֹּר יוֹסֵף אֵת הַחֲלֹמוֹת אֲשֶׁר חָלַם לָהֶם"). זה דבר אחד לזכור חלומות של גדולה כשאדם עני וכלוא, כשהחלום מספק תקווה ועוזר לאדם להתאושש ולהמשיך הלאה. אך הגדולה של יוסף טמונה ביכולתו לזכור את חלומותיו ולהאמין בהם גם אחרי שהוא עלה לשלטון.
הוא יכול היה בקלות רבה להתעלם מאחיו ולשכוח את כל עברו. הוא הפך לסיפור הצלחה גדול, ולא היה לו צורך לנסות להגשים את חלומותיו, מה שהיה עלול לסכן את מעמדו ואת הישגיו. אבל יוסף התעקש להגשים את חלומותיו עד תום.
פעמים רבות בחיים אנחנו פוחדים מהתקדמות, כי אנחנו חושבים שהיא עלולה לסכן את מה שכבר יש לנו. היהדות ממליצה לנהוג בזהירות כאשר אנחנו פועלים להשגת יעדים מסוימים, רוחניים וגם גשמיים, אבל לעולם אינה תומכת בהתפשרות על החלומות היהודיים הגדולים, כפי שהם מוצגים לנו בתורה ובמסורת. אנחנו מצווים להיות זהירים כשאנחנו מקבלים החלטות, אבל המטרה של עלייה בסולם יעקב לעולם איננה נמחקת מתודעתנו.
כשיוסף רואה את אחיו יש לו אפשרות להשאיר את המצב כפי שהיה עד אז, אבל הוא בוחר להגשים את חלומותיו עד סופם הרה הגורל. זה היה הלקח לכל דורות היהודים שבאו אחריו. רק הגשמה מלאה של חלום יוסף תזרז את האיחוד המחודש של כל ישראל לעם אחד.
שבת שלום,
הרב דוב בערל וויין
