Printer Friendly
נח
ההשפעות המזיקות של שתייה מופרזת של אלכוהול ניכרות בברור בפרשת השבוע. נח, אחרי הטראומה של המבול וחורבן החברה והעולם שלו, מטביע את יגונו ביין, משתכר ומאבד שליטה. מהתקרית הזאת נובעות עוד טרגדיות וקללות, עד שנדמה שכל המבול היה חסר טעם ותכלית.
השתיינות והאסונות שהיא מולידה, תופעה ששנים רבות כמעט שלא היתה מוכרת בעולם היהודי, הפכו היום לדבר רווח בחברה שלנו. שתייה מופרזת של צעירים חובשי כיפה היא היום אורח חיים מקובל בתפוצות וגם בישראל. אם יש למישהו ספקות בדבר ההשפעות ההרסניות של התנהגות כזאת על חיי המשפחה, על הצלחה בעבודה ועל קשרים חברתיים, הוא צריך לבלות רק חמש דקות בשיחה עם ד"ר אברהם טוורסקי. הוא יגמול אתכם חיש מהר ממושגים בדיוניים וכוזבים כאלה. תאונות דרכים קטלניות, הרס נישואים ומשפחה, התנהגות אלימה וגישה של הדוניזם חסר מעצורים, כולם תוצר של הכרם של נח.
בשל המצב המדאיג הזה בעולם היהודי יש כיום בתי כנסת שאוסרים להגיש בתחומם כל סוג של אלכוהול חוץ מיין קידוש. התירוצים של פורים ושמחת תורה היו אולי תקפים בדורות קודמים, כשהיהודים היו פיכחים. בדור של נהנתנות-יתר וחומרנות חסרת מעצורים, כמו הדור שלנו, האלכוהול הוא רעל לאורח החיים היהודי ולערכי היהדות.
יש ביטוי יהודי קולע ונכון להפליא שאומר "מה שיש לפיכח בריאה, יש לשיכור בלשון". מה שפיכח מחזיק בפנים, השיכור מגלה ומחצין. הכרתי יהודים שכאשר השתכרו בפורים שפכו את לבם לפני הקב"ה ודקלמו את כל תפילות יום כיפור בעל-פה. היו תלמידי חכמים גדולים שידעו לדקלם אינספור חלקים מהמשנה מזיכרון בלבד. ברור שהביטוי "נכנס יין, יצא סוד" נכון.
לכן הייתי מוטרד עד מאד כאשר בלילה שאחרי שמחת תורה יהודים "דתיים" שהיו שיכורים בעליל יצאו להשליך אבנים על מכוניות בכבישי ירושלים. לא משנה איזה לבוש הם לבשו, האני הפנימי האמיתי שלהם התגלה כרווי שנאה, אלימות והשחתה. התנהגות כזאת יכולה להחזיר את היהודים להיות בני נח במקום בני אברהם. לדעתי, העובדה שנח לא הבין את ההשלכות של שכרותו הופכת את הסיפור הזה לאחד העצובים ביותר בתורה.
נשמע על עוד תקרית שעוסקת בסכנות השתיינות המופרזת בסיפור על לוט ובנותיו. גם שם, כמו במקרה של נח, הדורות הבאים שילמו את המחיר על ההתנהגות השתיינית של אותו אב קדמון. מסיבות אלה אני חושב שסיפור נח בפרשת השבוע רלוונטי מאוד לחיינו ולימינו. אם נתעלם מן הלקח הזה נציב את עצמנו, כיחידים וכחברה, בעמדה מסוכנת ומצערת ביותר.
שבת שלום,
הרב דוב בערל ויין
השתיינות והאסונות שהיא מולידה, תופעה ששנים רבות כמעט שלא היתה מוכרת בעולם היהודי, הפכו היום לדבר רווח בחברה שלנו. שתייה מופרזת של צעירים חובשי כיפה היא היום אורח חיים מקובל בתפוצות וגם בישראל. אם יש למישהו ספקות בדבר ההשפעות ההרסניות של התנהגות כזאת על חיי המשפחה, על הצלחה בעבודה ועל קשרים חברתיים, הוא צריך לבלות רק חמש דקות בשיחה עם ד"ר אברהם טוורסקי. הוא יגמול אתכם חיש מהר ממושגים בדיוניים וכוזבים כאלה. תאונות דרכים קטלניות, הרס נישואים ומשפחה, התנהגות אלימה וגישה של הדוניזם חסר מעצורים, כולם תוצר של הכרם של נח.
בשל המצב המדאיג הזה בעולם היהודי יש כיום בתי כנסת שאוסרים להגיש בתחומם כל סוג של אלכוהול חוץ מיין קידוש. התירוצים של פורים ושמחת תורה היו אולי תקפים בדורות קודמים, כשהיהודים היו פיכחים. בדור של נהנתנות-יתר וחומרנות חסרת מעצורים, כמו הדור שלנו, האלכוהול הוא רעל לאורח החיים היהודי ולערכי היהדות.
יש ביטוי יהודי קולע ונכון להפליא שאומר "מה שיש לפיכח בריאה, יש לשיכור בלשון". מה שפיכח מחזיק בפנים, השיכור מגלה ומחצין. הכרתי יהודים שכאשר השתכרו בפורים שפכו את לבם לפני הקב"ה ודקלמו את כל תפילות יום כיפור בעל-פה. היו תלמידי חכמים גדולים שידעו לדקלם אינספור חלקים מהמשנה מזיכרון בלבד. ברור שהביטוי "נכנס יין, יצא סוד" נכון.
לכן הייתי מוטרד עד מאד כאשר בלילה שאחרי שמחת תורה יהודים "דתיים" שהיו שיכורים בעליל יצאו להשליך אבנים על מכוניות בכבישי ירושלים. לא משנה איזה לבוש הם לבשו, האני הפנימי האמיתי שלהם התגלה כרווי שנאה, אלימות והשחתה. התנהגות כזאת יכולה להחזיר את היהודים להיות בני נח במקום בני אברהם. לדעתי, העובדה שנח לא הבין את ההשלכות של שכרותו הופכת את הסיפור הזה לאחד העצובים ביותר בתורה.
נשמע על עוד תקרית שעוסקת בסכנות השתיינות המופרזת בסיפור על לוט ובנותיו. גם שם, כמו במקרה של נח, הדורות הבאים שילמו את המחיר על ההתנהגות השתיינית של אותו אב קדמון. מסיבות אלה אני חושב שסיפור נח בפרשת השבוע רלוונטי מאוד לחיינו ולימינו. אם נתעלם מן הלקח הזה נציב את עצמנו, כיחידים וכחברה, בעמדה מסוכנת ומצערת ביותר.
שבת שלום,
הרב דוב בערל ויין
