Printer Friendly

פרשת השבוע – עקב

על אף שמשה, כאשר הוא סוקר את חיי העם היהודי במדבר סיני ב-40 השנים שחלפו, מספר
על כל הנסים שקרו לו, אין הוא עושה זאת למען הסיפור אלא כדי ללמד לקח חשוב לכל הדורות.
הלקח הקשה הזה הוא שגם אחרי כל הנסים שהקב"ה עושה למעננו, הגורל שלנו נמצאן במידה רבה
בידינו שלנו. הלקח מכל ההיסטוריה היהודית מסתכם בפסוק "כי לא על הלחם לבדו", אפילו לא
לחם פלאי כמו המן – "יחיה האדם, כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם" –אלא על כל הערכים והמצוות של התורה. כל הניסיונות להתחמק מהלקח הזה, להחליף את דברי התורה במילים אחרות
וברעיונות אחרים התבררו ככישלונות חרוצים. אך הסתמכות על הנס היא דרך מסוכנת לא פחות.
המורים שלי בישיבה נהגו לומר לנו, לצעירים האדוקים אז, שתפילה עוזרת לאדם להפוך לתלמיד חכם, אבל הם גם הדגישו שלא יזיק לשבת וללמוד תורה מתוך ריכוז ומאמץ פרקי זמן ממושכים.
משה משתמש בנסים החוזרים ונשנים במדבר כדי ללמד את העם שהרבה מן האחריות על חיו
נמצאת בידיו ובהחלטות שהם מקבל. המסקנה הברורה מהנאום שלו היא שאלוקים עוזר לאלה שעוזרים לעצמם.

במצב רוח שאחרי תשעה באב ולקראת חודש אלול והימים הנוראים, חשוב לזכור עד כמה גורלנו
באמת נתון בידינו ובמעשינו. הבחירות הקטנות שאנחנו עושים בחיי היומיום שלנו הן אלה שיוצרות, בסופו של דבר, את ההישגים שלנו בחיים. זאת הכוונה של רש"י כשהוא אומר "מצוות שאדם דש בעקבו". הדברים הקטנים שנדמה לנו שאינם חשובים באותו הרגע הופכים לא פעם להחלטות חשובות ולפעמים אפילו עם השלכות בלתי הפיכות. השאלה שניצבת לפנינו תמיד היא
אם מעשינו עומדים בדרישות של דבר ה', כביכול. אנחנו לא חיים על הלחם לבדו או על הנס לבדו, אלא גם על ההחלטות, ההתנהגות והמעשים שלנו. כשנהגתי לא מזמן בכביש מהיר בניו יורק, דבר שהוא כשלעצמו תרגיל בסבלנות ובחוסר תוחלת, החמצתי את היציאה שהייתי אמור לרדת בה. כעבור כמה קילומטרים ורבע שעה, הצלחתי איכשהו לחזור ולצאת ביציאה הנכונה. הרגשתי שזה היה נס. למעשה, הבחירה שלי שלא לשים לב ולא לצאת במקום הנכון מלכתחילה היא שיצרה את הצורך בהתרחשות ה"נס" הזה. משה מלמד אותנו שזה מאורע יומיומי בחיים. המסר שלו אלינו
ברור ורלוונטי היום לא פחות מכפי שהיה לאבותינו במדבר סיני אז.

שבת שלום
הרב דוב ברל ויין