Printer Friendly
פרשת השבוע - קורח
דמותו של קורח כפי שהיא נראית בפרשת השבוע היא דמות חידתית מאוד. חז"ל בחרו לאפיין את המרד שלו במשה, לא במונחים של רשע אלא דווקא במונחים של איוולת גדולה. רש"י מצטט את האמירה המפורסמת "קורח, שפיקח היה, מה ראה לעשות שטות זו?" רש"י אומר שקורח ראה שבעתיד שמואל הנביא יהיה אחד מצאצאיו, ולכן הוא הניח בטעות שמגיע לו להנהיג את עם ישראל כבר עכשיו, במדבר.
דמיונות ומעשי שטות אינם דבר נדיר בהתנהגות האנושית. לא פעם אנשים מרגישים שאירועי החיים או בני האדם אינם הוגנים כלפיהם, ולכן הם פורקים את התסכולים שלהם על אנשים אחרים. האכזבה שחש קורח על כך שלא נבחר למשרה בכירה בכהונה הופכת אצלו לנקמה אישית בקרובו ובמורו, משה רבנו.
בשנותיי הרבות בנשיאת עול הרבנות היו לי הזדמנויות רבות לראות אנשים מתנהגים כך ומסיטים את התסכולים הפרטיים שלהם לעבר מנהיגים או מוסדות שחפים מכל אשמה, ובכל זאת משמשים מטרה נוחה לפריקת הזעם והתסכול האישי של אותם אנשים.
משה אומר בברור: אני לא פגעתי בך. אהרון בוודאי חף מכל פשע בכל התלונות שלך נגדו. הסכסוך שלך הוא עם הקב"ה, עם הבעיות והאכזבות בחיים. טפל בעצמך ואל תפרוק את זעמך על אנשים אחרים. חוסר היכולת של קורח לעשות כן היא האיוולת הגדולה שלו.
תנועת המוסר הליטאית הגדולה שנוסדה על ידי רבנו ישראל ליפקין מסלנט התבססה על עיקרון פסיכולוגי גדול אחד - התבוננות עצמית. אנחנו תמיד מחפשים מחוצה לנו דרך להתמודד עם אכזבות ועלבונות, אמיתיים או מדומים. במקרים רבים, אם לא ברובם המכריע, העלבון או האכזבה באים מתוך המעשים או האישיות שלנו.
הבעיה של קורח אינה משה או אהרון. הבעיה של קורח היא קורח. יש פירושים שמקשרים את שמו של קורח עם שם-הפעולה להקריח, להתרוקן. הם או
משה פונה לקורח ולעדתו, שגם הם סובלים מריקנות פנימית של הרוח ומהיעדר תחושת ערך עצמי, וכדי להציל אותם ואת משפחותיהם הוא מבקש מהם שיתבוננו פנימה תחילה. אני חושב שזאת הכוונה כשהוא אומר לקורח ועדתו שהם מתלוננים נגד הקב"ה ולא נגד אחיו ונגדו. אדם צריך תמיד לבדוק את מצב הנשמה האלקית שיש בתוכו ולמרק אותה. רק אז הוא יכול להתמודד עם העולם החיצוני ועם הבעיות הבלתי נמנעות שמתלוות אליו בתבונה, בחכמה ובהצלחה.
שבת שלום
הרב דוב ברל ויין
