Printer Friendly
האויבים האמיתיים
היתה פעם פרשנות מרתקת על החיים בצורת קומיקס שנקרא "פוגו". אחד המשפטים הכי משמעותיים שנחרתו בזיכרוני היה פרפרזה על האמירה ההיסטורית הידועה "פגשנו את האויב, והוא בידינו" שהפכה ל"פגשנו את האויב, והוא אנחנו!".
האנרגיה והמאמץ שמושקעים היום במאבק באויבים מדומים ובסכנות דמיוניות בעולם היהודי, לרבות העולם היהודי הדתי, בלתי נתפסים. לדאבון הלב, זה מתיישב עם ההיסטוריה היהודית שבה זיהוי הבעיה האמיתית, האויב האמיתי של הקיום היהודי, הפך לעניין שולי לעומת קרבות מול אויבים מדומים ומאבקים על סוגיות משניות והבדלים בפולחנים ובמנהגים.
באמצע המאה ה-19, הרבי החסידי הגדול, הרב דוד מטולנא, שינה מילה אחת בתפילה בגלל חלום קדוש שהוא חלם, לטענתו. השינוי הזה הביא לפתיחת מלחמה בגליציה היהודית, גרם לגירושים ולפיצול משפחות ועורר עימותים אלימים. הסכסוך הזה נמשך דורות רבים, עד שלבסוף יושב על ידי היטלר, שלא היה אכפת לו איזו מילה אמרו היהודים באיזו תפילה. את כל המרץ, העושר והכישרון שהיהודים בזבזו על הסוגיה הזאת לפני מאה וחמישים שנה היה אפשר לנצל טוב יותר למאבק בהתבוללות הגוברת, בחילוניות, באנטישמיות ובעוני שאיים על קיומה של הקהילה היהודית הדתית באותו אזור בפולין אז.
הם לא זיהו נכונה את האויב. האויב האמיתי יצא בלי שריטה כמעט. ובכן, התרחיש העגום הזה חוזר על עצמו בחברה שלנו גם היום. אנחנו נלחמים בתחנות רוח בזמן שהאויבים האמיתיים של החיים היהודיים ושל התפתחותם פועלים ללא הרף כדי להביס אותנו.
אני מרגיש שאחד האויבים הגדולים של היהדות המסורתית בארצות הברית הוא העלות הגבוה של שכר הלימוד בבתי הספר היהודיים ובישיבות. כולם מדברים על הנושא ומכירים בקיומה של הבעיה. משפחות מביאות לעולם פחות ילדים בגלל זה, וילדים יהודים ממשפחות דתיות נשלחים לבתי ספר ציבוריים או בתמיכה ציבורית בגלל שכר הלימוד הזה. גם האיכות וגם הכמות של החינוך היהודי נפגעות בעקבות זאת. אך נראה שאיש אינו עושה דבר בעניין זה. ארגונים יהודיים כלל-ארציים גדולים עסוקים בעניינים פוליטיים, נלחמים על שטחי שליטה ומשתמשים בכספם כראות עיניהם. הם זכאים לעשות זאת מבחינה חוקית, אך הייתי מצפה מהם להקצות אחוז מסוים מתקציבם לתמיכה בישיבות ובבתי ספר מקומיים וכך להקטין את שכר הלימוד. זה האויב האמיתי, לא כל הסטיות המדומות מהדת "האמיתית" שכל קבוצה מוצאת בקבוצה אחרת.
הוויכוח על גיל כדור הארץ הוא ויכוח עקר שלא ייפתר במאמרים, נאומים וכנסים. יותר מזה, הוא לגמרי לא רלוונטי לבעיות שניצבות בפני העולם היהודי היום. איך נוכל לשפר את העולם שאנחנו חיים בו - זאת השאלה שעומדת בפנינו. איך ליצור חברה תורנית בישראל ובתפוצה, איך להגן על עצמנו מבחינה גופנית ורוחנית מפני האויבים שמאיימים עלינו ברשעות כזאת - אלה הסוגיות האמיתיות שבהן צריך לטפל ומהן אסור להתעלם.
בישראל נדמה לפעמים שהאויב הוא החברה החרדית. לתקשורת פה יש אובססיה לנושא, כאילו הדבר היחיד שישראל צריכה לחשוש מפניו הוא האפשרות שיהיו יותר חרדים בקרבה. אך גם זה אויב מדומה. האויב האמיתי נמצא בחברה החילונית שבה שיעור הניכור מצה"ל הרבה יותר גדול מאשר אצל החרדים. האויב האמיתי נמצא באוניברסיטאות, שתחת מסווה של חירות אקדמית, מצמיחות משמיצי ישראל ושונאי יהדות יותר מכל מקום אחר בעולם המערבי. האויב נמצא בדור של צעירים שחשים שמגיע להם הכול בלי לעבוד בתמורה, בדור שרובו לא חש שום סולידריות יהודית או נאמנות למסורת. האויב נמצא בשיטת בחירות ושיטת משפט שעסוקות רק בשכפול עצמן והשקפות עולמן.
וגם האויב מבחוץ אמיתי. הצהרות צדקניות על כך שהאחים המוסלמים יתמתנו ברגע שיעלו לשלטון מנוגדות למציאות ולהיסטוריה של המאה האחרונה. איראן היא איום קיומי על ישראל.
בקיצור, אין מחסור באויבים אמיתיים מבית ומבחוץ. אלה האויבים שצריך לזהות ובהם צריך להילחם, במקום להשקיע את מרצנו במאבק באויבים שאינם קיימים כלל או באלה שהוכרעו זה מכבר.
שבת שלום,
הרב דוב בערל וויין
