Printer Friendly
הנתק
דומני שאחד המצבים הקשים יותר שקיימים בעולם היהודי של ימינו, בייחוד בתפוצה, לעניות דעתי, הוא הנתק ההולך וגדל בין חלק גדול באוכלוסייה היהודית לבין המנהיגות הרבנית. יש אמנם הרבה התבטאויות רבניות על פרטים בהלכה, על מנהגים ועל שמירת מצוות, אך מעט מאוד נאמר או נשמע על הבעיות הגדולות שאיתן מתמודד העולם היהודי היום: ביטחון המדינה היהודית, המצב הכלכלי הקשה שמאיים על כל מערכת המימון של החינוך היהודי, השיעור העצום של העוני והאבטלה (מרצון ושלא מרצון) בחברה היהודית הדתית, ילדים בסיכון בגלל מוסדות חינוכיים נוקשים שלא מתאימים את עצמם לילד, שיעור הולך וגדל של גירושים ומשפחות לא מתפקדות, מערכת היכרות ונישואים שאינה בריאה ומאופיינת בשנאת נשים, אנטישמיות גוברת ומגמה בלתי ניתנת לעצירה, לכאורה, של התבוללות, חילון ונישואי תערובת שבהכרח יובילו לצמצום האוכלוסייה היהודית בתוך דורות ספורים בלבד.
במקום להתייחס לסוגיות הקשות להחריד האלה, ההנהגה היהודית שבה ומתעסקת בקרבות שהרסו את העולם היהודי בשתי המאות האחרונות. אם נרצה ואם לאו, וגם אם זה לא מקובל עלינו תיאולוגית, מדינת ישראל היא כעת מציאות שחיים בה שישה מיליון יהודים. מנהיגים יהודים רבים חזו לפני 60 שנה שהמדינה היהודית לא תחזיק מעמד יותר מעשרים, שלושים, או חמישים שנה, והנה כל התחזיות האלה התבדו. כיום אין לנו בררה אלא לתמוך במדינה בכל כוחנו, בתפילותינו, בכישורינו ובמשאבינו. מדוע, אם כך, איננו שומעים את הקריאה הזאת מפי מנהיגינו, ולא משנה על איזו קבוצה בעם היהודי הם נמנים? הנתק מהמציאות באמת מפליא.
שכר הלימוד בבתי ספר יהודיים מגיע במהירות לנקודת שבירה. אחוז קטן מההורים - אלה שמשלמים שכר לימוד מלא או כמעט מלא - מסבסד את שאר ההורים שאינם יכולים להרשות לעצמם סכום אסטרונומי כזה שמכונה "שכר לימוד". אבל הקבוצה של האנשים שיכולים לשלם שכר לימוד מלא הולכת וקטנה. במקום לטפל בבעיה הזאת, בפצצת הזמן האמיתית שמאיימת על החינוך התורני, אנחנו מפזרים את כספנו על דברים רבים, עד שלא נותר לנו מספיק כדי לטפל בבעיה זו. ייתכן שחשוב לעזור לאבא לגייס אלפי דולרים כדי שיוכל לקנות דירה בישראל לבתו ולבעלה המיועד, אך בוודאי חשוב יותר להעניק חינוך יהודי לילדים שלך ולקהילה שלך.
זה ביטוי לחלק מהנתק שקיים היום: התרכזות בעצים או אפילו בשיחים שמפריעה לאנשים לראות את היער. העובדה שיש ריבוי עצום של ישיבות קטנות, שלכולן בעצם דומות במטרה, בשיטה ותוכנית לימודים שלהן, פוגעת ביעילות החינוך ומייקרת אותו מאוד. ובנוסף, עוד לא הוכח שההישגים החינוכיים והלימודיים בדרך הזאת טובים יותר מאלה של מוסד גדול, שיהיה יקר פחות לכל תלמיד. אחת הבעיות היא שיש עודף בוגרי כוללים שאין להם שום פוטנציאל תעסוקתי חוץ מהוראה בישיבה, כך שנוצר צורך בהרבה מוסדות כאלה רק כדי לספוג את עודפי הכישרון והלמדנות. גם זה חלק מהנתק שקיים בעולמנו.
לאחר שרק באחרונה השלמתי את הפקתו של סרט תיעודי על העולם היהודי בשנות ה-30, אני מודאג מאוד מקווי הדמיון בין האווירה האנטישמית במאה הזאת לזו שבמאה שעברה. היום האנטישמיות הרבה יותר חתרנית אמנם, מפני שהיא עטופה בגלימה חסודה של רטוריקה ומדיניות אנטי-ישראלית. ולדאבון הלב, יש גם לא מעט יהודים שהם עצמם לכודים במחול זה של הרס עצמי. רבים מהם חיים כאן, בישראל! ושוב, כל הקולות נגד האיום הזה מושתקים, ואין אנו רואים כמעט שום מנהיגות בעניין זה. לא רק מאבק של הליגה נגד השמצה בלבד. כולנו נמצאים במצב פגיע ומסוכן מאוד. ההנהגה שלנו צריכה להזהיר אותנו מפני מצבים כאלה. גם כאן השתיקה היא דוגמה מצוינת לנתק שבו אנחנו נגועים. אנחנו צריכים לדרוש יותר מאלה שטוענים שיש להם היכולת והידע להנהיג אותנו.
הכרה בבעיות הגדולות האמיתיות שניצבות בפנינו צריכה להיות דרישה בסיסית מכל מי שמבקש להנהיג את העם הזה ולהשמיע דעה רצינית.
שבת שלום,
הרב דוב בערל וויין
