Printer Friendly
חתונות
לאחר שזכיתי לא מכבר להיות נוכח בטקס הקידושין של אחד מנכדיי ואף לערוך אותו, הקדשתי זמן ומחשבה למקורות מנהגי החתונה היהודית כפי שהם מתקיימים בעולם היהודי הרחב היום. המבנה בסיסי של החתונה נקבע בתלמוד, במסכתות כתובות וקידושין.
יש דרישה הלכתית רשמית שהבעל "יקנה" את אשתו בכך שישים על אצבעה טבעת ויאמר שהיא כעת מקודשת לו לפי דת משה וישראל. למעשה, כל פריט בעל ערך כספי יכול לשמש "לקנייה" הזאת, אף שטבעת הייתה הפריט המועדף והשימוש בה נהוג כבר אלפי שנים. עם זאת, יש בתלמוד דיונים על טקסי נישואים שבהם נעשה שימוש בפריט אחר. השימוש בטבעת בטקס קיים מקדמת דנא וכבר הפך לחלק סטנדרטי מהטקס לפני אלפי שנים. זה השלב בטקס שיוצר את היחסים שנקראים "אירוסין", שהוא מצב שקושר את בני הזוג יחד, אך עדיין לא מתיר קשר אישי מוחלט. הנישואים עצמם מתקיימים בשלב החופה עצמה, כשהכלה מצטרפת אל החתן מתחת לחופה, בממלכה הפרטית שלו, כביכול, וקוראים את שבע הברכות. הטקס ההלכתי הזה נקרא נישואין, והוא השיא הרשמי של החיבור הגופני והרגשי של בני הזוג זה לזה.
בימי בית שני ואפילו אחר-כך הייתה הפסקה של שנה בין שני הטקסים, האירוסים והנישואים. אך זה יותר מאלף שנים ששני הטקסים האלה מתרחשים במקביל, כטקס חתונה מלא ושלם אחד. אך לטקס השלדי הזה נוספו ברבות השנים מנהגים וניואנסים רבים שהתפתחו והוסיפו לטקס עוד דרמה, צבע ומסורת.
נהוג שההורים או קרובי משפחה אחרים של החתן והכלה מלווים אותם לעמוד מתחת לחופה. זאת הייתה המסורת במזרח אירופה והיא, פחות או יותר, הנורמה בכל טקסי הנישואים האשכנזיים. בישראל של ימינו, בחוגים רבים, נהוג להוביל את החתן אל החופה בריקודים של המוני חבריו, וגם הכלה זוכה ללווי דומה מחברותיה. ברבות מארצות הגולה, בייחוד באמריקה ובאנגליה, יש תהלוכת חתונה שאורכה לא קבוע ומשתתפים בה בני משפחה וחברים נבחרים. עדיין לא ברור אם תהלוכה זו היא תוצר של הטמעת מנהגים מהחברה הלא יהודית או מנהג ממקור יהודי. בחוגים אשכנזיים יש גם מנהג שאת הכלה מלוות אמה ואם החתן כשהיא מקיפה את שבע פעמים את החתן שעומד מתחת לחופה. משערים שמקור המנהג הזה הוא בקבלה ושהוא נולד לפני כמה מאות שנים בלבד. בחברה האשכנזית נהוג גם שלפני שטקס החתונה עצמו מתחיל, החתן מסיר את ההינומה מעל פני הכלה, בהתאם לקביעה התלמודית שאסור לגבר לשאת אישה לפני שהוא ראה אותה וזיהה את פניה.
בעבר חתונות יהודיות היו עניין פשוט בגלל המציאות הכלכלית והמגבלות החברתיות. בעשורים האחרונים הן הפכו לאירוע מורכב, מפואר ויקר הרבה יותר, בוודאי באמריקה, אבל גם בישראל. הסיבה היא, כמובן, השפע הקיים בקהילות יהודיות בכל העולם וגם ציפיות ולחצים חברתיים מוגברים. בשל העלות הכרוכה בחתונה, רבים מזמינים את החברים של הזוג הצעיר לקינוח וריקודים רק אחרי הארוחה.
חכמי התלמוד מזהירים שבתכנון ובהכנות לכל חתונה יש לצפות למידה מסוימת של כעס ומחלוקת. למרות הכול, חתונה היא הישג וציון דרך משמח בחיי המשפחה היהודית, והטקסים והמנהגים הנלווים לו מותאמים לשמחה שיש במאורע.
שבת שלום,
הרב דוב בערל וויין
