Printer Friendly
לקחים תנ"כיים
יש מסורות שונות בעניין אורך דרכו הרוחנית של אברהם אבינו. יש מדרש ידוע שאומר שהרגע שבו הבין אברהם שיש אל אחד לעולם התרחש כבר כשהיה ילד בן שלוש. לפי מסורות אחרות, ביניהן הרמב"ם, האירוע הזה התרחש כשאברהם בן 48 או 50. אך לא משנה איך ומתי האירוע הזה קרה, ברור שאברהם כבר היה עתיר הישגים לעת זקנה. יצחק נולד כשכבר היה בן מאה, והעקידה, הניסיון הגדול של חייו, התרחש כשהיה בן 137. התורה מספרת לנו שאברהם חי 175 שנה. במובן זה, רבים מההישגים שלו וחלק ניכר מההשפעה שהייתה לו על בני דורו באו בשנים המאוחרות יותר של חייו.
חז"ל תמיד זיהו זקנה ובשלות כיתרון בחיים. על אף שמבחינה גופנית אנחנו נחלשים עם השנים, מבחינה רוחנית, ובוודאי מבחינת הניסיון, אנחנו רק מתחזקים ומחכימים. התלמוד ניסח זאת בצורה תמציתית כשאמר "אם חכמה אין כאן, זקנה אין כאן?" גם אם לכאורה אין חכמה, יש בוודאי ניסיון שבא עם הגיל. "והדרת פני זקן" הוא עיקרון חשוב בתורה. היהדות מצווה אותנו לקום לכבוד אנשים מבוגרים ולהתנהג אליהם בכבוד. חז"ל השתמשו במטפורה כדי להבהיר זאת כשאמרו שאפילו שברי לוחות הברית מהר סיני שכנו בתוך ארון הקודש.
אנחנו חיים בעידן שבו יש סגידה לנעורים. רוב מוצרי הצריכה והפרסום לצרכנים מכוונים לשוק הצעיר. אנשים מוציאים הון כדי להסוות את העובדה שהם באים בימים. אני יודע מניסיוני שכל קהילה רוצה רב בן שלושים, רצוי עם 20 שנות ניסיון בתפקיד. ידוע לכול שאנשים בשנות ה-50 לחייהם מתקשים למצוא תעסוקה ברוב החברות ובתי העסק. ולכן מאגר עצום של ניסיון וכישרון, של חכמה שנאספה עם השנים, מושלך הצידה בלי שימוש. כוחות רבים, כלכליים וחברתיים, משפיעים על עולמנו ומובילים למדיניות כזאת, אבל התוצאה בסוף זהה: ההזדקנות פוגעת באדם במקום העבודה שלו ובחברה בכלל, ואין ספק שהיא חיסרון.
מה היה אברהם אבינו אומר על מצב כזה? אינני יכול לדבר בשמו, אבל ברור שאפילו בסוף ימיו הוא לא ראה את עצמו פורש מהדרכה, מייעוץ וממתן השראה לבני דורו. אפילו בעשורים האחרונים לחייו הוא זכה להכרה כ"נשיא אלוהים בתוכנו". התורה אומרת על אברהם שהוא מת שבע ימים. הוא ניצל את כל ימי חייו למילוי המשימה האלוקית שהוא הציב לעצמו. הגיל הוא נכס וכבוד לאנשים דגולים כאברהם אבינו.
מאחר שאני עצמי אינני איש צעיר עוד, יש מי שיראו במאמר הזה משהו שבא לשרת את צרכיי. גם אם זה נכון, אין זה מפחית מן האמת שיש במסר, שעם הזקנה באים גם ניסיון וחוכמה, ולפיכך היא בהחלט ראויה לכבוד, להתחשבות ולטיפול. טיפול בהורים מזקנים איננו אתגר פשוט. בתי האבות ומוסדות הגמלאים שקיימים היום בשפע ושהפכו לחלק מהכלכלה ומהחיים, מספקים פיתרון חלקי בלבד לאתגר הזה. אין ספק שאין בהם פיתרון מלא לקשיים שמלווים טיפול באנשים מזדקנים. ברור גם שיתרונות הטיפול הרפואי והארכת תוחלת החיים החמירו מאוד את הבעיה הזאת לעומת מה שהיתה לפני 50 שנה. יש משפחות שרואות בטיפול בזקני המשפחה זכות וכבוד, אך לא כולם מצליחים להתעלות לרמה כזאת של חוסר אנוכיות. אנחנו קוראים כל הזמן על טרגדיות שנובעות מהצורך לטפל בבני משפחה זקנים. רק הגישה כלפי הזקן מסוגלת להפוך את הנטל הזה לזכות, ואת הגישה הזאת באה התורה ללמד אותנו. מי ייתן ונזכה כולנו להשלים את חיינו שבעי ימים, ימים של שלווה והישגים.
שבת שלום,
הרב דוב בערל וויין
