Printer Friendly
סוכות
כשעזרתי לנכד שלי ולשניים מחבריו להקים את הסוכה שלנו ולקשט אותה, נדהמתי לא רק מהעובדה שזקנתי ואני כבר לא נהנה לטפס על סולם, אלא גם מכך שהרבה מהקישוטים לסוכה הזדקנו עד מאוד, דהו, וחלקם אפילו נעלמו לגמרי מן התמונה. עם זאת, שמחתי שרבים מהקישוטים שהיו תלויים בסוכה שלי למעלה מחמישים שנה בשיקגו, במיאמי ביץ', במונסי וכאן בירושלים עדיין כאן, כמוני, ועדיין שמישים כקישוטים.
מטבע הדברים, כל אחד מהקישוטים האלה שוטף אותי בזיכרונות על חגי סוכות מושלגים וקפואים בשיקגו ובמונסי ועל חגי סוכות חמים ומהבילים במיאמי ביץ', על השמחה שביכולת לישון בסוכה בנוחות פה, בירושלים, על שנים עברו ועל יקיריי שבאים לבקר בסוכה שלי היום רק בצורת אושפיזין, אך נוכחותם ממשית מאוד בשבילי למרות זאת. קישוטים לסוכה מכל העולם תלויים בסוכה שלנו, ולכן כל כדור קטן נושא אתו זיכרון ממקום שבו ביקרנו וחוויה מנבכי הזיכרון. לכן בניית הסוכה היא תמיד חוויה טעונת רגשות בשבילי, זמן להעלאת זיכרונות. נכדיי, שעזרו לי לקשט את הסוכה, עשו זאת בלי התלהבות יתרה. הם אמנם נהנים מהעיטורים מארצות רחוקות וזרות, אבל אין להם שום חיבור אישי לחפצים האלה, והם לא מעוררים בהם שום זיכרונות. אצל סבא זקן, לעומת זאת, קישוטי הסוכה הם במידה רבה סיפור חייו.
המנהג לקשט את הסוכה הוא עתיק אך לא מוסדר. בדרך כלל הקישוטים חקלאיים, כמו תירס מיובש, תבואה, צנצנות דבש, פירות יבשים ועוד נהגו לעטר את הסוכה כשהיו בהישג יד. זאת בהתאם לתיאור התנ"כי של סוכות כחג האסיף. באקלימים רבים לא התאפשרו קישוטים כאלה. בנעוריי, אני זוכר שבסוכה הגדולה בבית הכנסת של אבי ובסוכה של הישיבה לא היו כמעט שום קישוטים. הן היו מבנה ספרטני, בלי שום צבע או ססגוניות. בעשורים האחרונים, כשהקמת סוכה למשפחה הפכה לעניין פופולארי בארה"ב וכמובן בישראל, שגשגה תעשיית קישוטי הסוכה. כיום הרבה סוכות באות עם קישוטים מובנים על לוחות העץ, והסינים עובדים קשה על המצאת סוגים חדשים של קישוטים לסוכות שלנו משנה לשנה. הרבה עיטורים שמיוצרים במקורם לחגים שאינם יהודיים מוצאים את דרכם לסוכה, בייחוד בישראל, שבה מגזרים מסוימים באוכלוסייה לגמרי לא מודעים לתכלית שלשמה הם מיוצרים. העולם שאנחנו חיים בו מעניין ולעתים אף משעשע.
אני מוצא שהאורחים הבלתי נראים, האושפיזין, הם במובנים רבים כוכבי חג הסוכות. הם באים לבקר יהודים בכל אקלים ואתר בעולם. התלמוד עצמו נותן דוגמאות רבות לסוכות אפשריות שנבנו בתקופתו וגם בתקופות מאוחרות יותר. יש בישראל פארק שנקרא נאות קדומים, שבו אפשר לראות את כל סוגי הסוכות השונים. על אף שיש וריאציות אפשריות רבות, הסוכה בעצם מורכבת ממבנה פשוט שבו יש לפעמים רק שני קירות מוצקים וגג מחומר צמחי טבעי, שממנו השמים נראים באופן חלקי.
באקלים גשום תמיד יש ניסיון להגן על הסוכה מפני הממטרים בשיטות כיסוי יצירתיות. הגשם תמיד עושה שמות בקישוטי הסוכה, ורבים מהקישוטים שלי נפלו קורבן לגשמים באמריקה. אפילו בישראל, לפני עשר שנים, היו גשמי זלעפות בסוכות שהרטיבו את הכול ואת כולם. הממטרים הכבדים עוד לא הגיעו לישראל השנה, אך גשמי הסתיו הראשונים כבר ירדו, ומאחר שסוכות חל "מאוחר" השנה, ייתכן שירד גשם בחג. בכל זאת, הקישוטים שלי מעטרים את הסוכה בגאווה, והקדושה של החג השמח והציפייה לקראתו כבר מורגשות בכל מקום בירושלים.
מי יתן וסוכת השלום והשמחה של הקב"ה תגן על כולנו כל השנה.
חג שמח,
הרב דוב בערל וויין
