Printer Friendly
אנגליה כהיסטוריה וכעתיד
התזמורת הפילהרמונית הישראלית הופיעה בלונדון בשבוע שעבר. ההופעה, שעליה ניצח זובין מהטה, הופרעה ארבע פעמים על ידי מפגינים נגד ישראל שהסתננו לקהל וישבו באולם הקונצרטים. מטבע הדברים, הדוברת של אותה קבוצה צדקנית של מוזיקאים ואמנים שהם לכאורה מומחים לסכסוך הישראלי-ערבי הייתה אישה יהודייה.
ספר עטור פרסים מאת האוורד ג'ייקובסון, "שאלת פינקלר", עוסק בשאלת האנטישמיות האנגלית העמוקה ובאנטישמיות היהודית המתועבת אף יותר, מנתח אותה ולועג לה. אבל זאת תמונה מפחידה מן העבר, משנות ה-30 וגם והצצה קודרת לעתיד אפשרי של יהדות אנגליה והעולם. אחד מגיבוריו של ג'ייקובסון, שזה עתה גילה את שורשיו היהודים, מצטרף לקבוצה של מה שהתקשורת הישראלית אוהבת לכנות "אנשי רוח" שנקראים עכשיו אשיימד (מוכי בושה). ה"אש" (אפר) במילה נועד להראות את הבוז שהם רוחשים לזיכרון השואה ולטקסי זיכרון, והמילה כולה נועדה להראות, כמובן, את כלימתם על עצם קיומה של מדינת ישראל ועל התנהגותה.
ג'ייקובסון מנסח זאת בצורה מבריקה ואומר "ההיגיון שלא מאפשר לאלה שמעולם לא היו ציונים לקרוא לעצמם ציונים מוכי בושה לא פועל אצל יהודים שמעולם לא היו יהודים. כדי להיות יהודי מוכה בושה לא היה צורך שתהיה יהודי ביודעין כל חייך... (הגילוי שהוא) נולד יהודי ביום שני דחף אותו להפוך ליהודי מוכה בושה ביום רביעי, והוא נצפה קורא 'כולנו חיזבאללה' ליד שגרירות ישראל בשבת שאחר-כך."
היהודים עם השנאה העצמית תמיד מתחילים את המתקפה על ישראל בדברי ההקדמה "כיהודי, אני..." הנפנוף ביהדותם הוא כסות מגן שמאפשרת לאנטישמיות היהודית לשגשג. הם מעולם לא הלכו לבית כנסת, מעולם לא קיימו שום טקס יהודי או מסורת יהודית. הם לא יודעים שום דבר על היהדות ועל ערכיה, ולמרות זאת אין הם סבורים שזה פוסל אותם מלהיחשב יהודים. היינו מצפים שזה ישמש אזהרה, לפחות, לכל אדם הגיוני שלא להכריע בסוגיות של חיים או מוות, לרוב חיים או מוות של אדם אחר, כשהוא לא בקיא בעובדות, ברקע ההיסטוריה ובהשלכות של דבריו ומעשיו.
היהודים אינם מושלמים וכך גם מדינת ישראל, אף שהיהודים ומדינת ישראל היו ועודם הקרובים ביותר לכך בקרב האומות כולן. זאת מהותו של כל קיום אנושי: אין אנשים מושלמים ואין מדינות מושלמות. עם זאת, אין בזה משום הצדקה לכך שלא להתיר את קיומם של אנשים שאינם מושלמים ומדינות שאינן מושלמות. הקריאה להשמדתה של ישראל נובעת מגזענות, קנאות ושנאה מרושעת מאין כמוה. החתירה לשלמות אנושית לא צריכה להיות מוגבלת לעם היהודי ולמדינה היהודית בלבד. הבסיס לשואה היה הטענה שהיהודים אינם מושלמים, שהם נחותים, ולכן אסור להניח להם להתקיים בעולמם של הארים המושלמים. העולם קרוב עד כדי סכנה להאמין להבלים כאלה בעניין היהודים ומדינת ישראל גם היום.
אני מניח שהתזמורת הפילהרמונית הישראלית, נבחרות הספורט של ישראל וכל המרצים שיוצאים לכנסים בינלאומיים יזכו לקבלת פנים עוינת. הרעל כבר חדר לפוליטיקה ולתרבות של העולם. "היהודי הישן" לא ציפה שזה יהיה אחרת. מדינת ישראל היא הישג גדול, נס, ובדיוק משום כך, העולם נוטר לה טינה על עצם קיומה. העולם רוצה לראות את היהודים כקורבנות ולא כמנצחים. "היהודי החדש" ביקש להתקבל לחברה עולמית, אך הוא התאכזב קשות. ישראל יכולה לעשות מעט מאוד כדי לתקן את המצב. גם אם תסכים, ברגע של התאבדות לאומית, להיכנע לכל הדרישות של הערבים, האנטישמיות, יהודית ולא-יהודית, לא תיעלם.
תמיד יהיו יהודים מוכי בושה, ועידות דרבן, דו"חות והחלטות של האו"ם. לכן המשימה שלנו עכשיו, כמו תמיד, היא להגן על עצמנו כמיטב יכולתנו, לחזק את היהודים ואת מדינת ישראל, לשפר את הביטחון העצמי והערך העצמי שלנו ברוח אבותינו והמסורת היהודית. האנטישמיות היהודית ימיה כימי העם היהודי עצמו. דתן ואבירם נבלעו באדמה, אך קמו להם יורשים רבים ברבות הדורות של ההיסטוריה היהודית. אנשים שמבטאים בושה ביחס ליהדותם או לקיומה של מדינת ישראל מנתקים את עצמם מהייעוד הנשגב של עם ישראל, וזה משהו שיש להתבייש בו באמת.
שבת שלום,
הרב דוב בערל וויין
