Printer Friendly
האידיאולוגיה מפסידה
לא מכבר סיימתי לקרוא ספר מרתק על מלחמת העולם השנייה - אותו סכסוך נורא שבו הושמדו לפחות 50 מיליון בני אדם - והוא שפך אור שונה על עובדות מוכרות בעניין אותו מלחמה. הטענה העיקרית בספר אומרת ששני האידיאולוגים הגדולים של המלחמה ההיא, היטלר וסטלין, בסופו של דבר, הפסידו במלחמה בגלל האידיאולוגיות הבלתי מתפשרות שלהם שהיו מנוגדת לפרגמטיזם ולשכל הישר.
אינני מזכיר שום היבט מוסרי או רגשי בניתוח הזה, מפני שלאיש מהם לא היה מוסר או רגש. בסוף המאה העשרים, גרמניה שוחרת שלום, מצומצמת בגודלה ובשאיפותיה, אך עדיין משגשגת, מאוחדת ומצליחה. היא לא היתה אותו רייך בן אלף השנים שדרש "מרחב מחיה" והביא למותם של מיליונים כמתחייב מתיאוריות מלאות שטנה על עליונות גזעית.
ברית המועצות של סטלין יצאה כמנצחת, לכאורה, מהמלחמה, והכניסה שליש מאירופה למשטר ושלטון קומוניסטי. אך היה זה ניצחון שהוא בעצם מפלה, אשליה בלבד. עד סוף המאה, ברית המועצות נעלמה, ורוסיה חזרה למימדים הרבה יותר מצומצמים ומוגבלים.
הקומוניזם איבד את כל כוח המשיכה האינטלקטואלי והמעשי שלו, וסטלין עצמו הפך מגיבור של ברית המועצות לאחד הקצבים הגדולים ביותר בתולדות האנושות והתרבות. את שני הנבלים האלה הניעו אידיאולוגיה ואמונה ששלטון האימה שלהם יאלצו את העולם להסתגל לתוכניות שהגו ולאידיאלים שלהם.
כפי שהזכרתי קודם, מאחר שלשני האנשים האלה לא היה מוסר או מצפון, אין זה מפתיע שיחד הם היו אחראים למותם של כמעט 50 מיליון איש באירופה ובמזרח התיכון בתוך פרק זמן של מעט יותר מחמש שנים.
האידיאולוגיה של היטלר היתה פשוטה: הוא האמין בעליונות הגזע "הארי" ובהשמדתם של אלה שאותם הוא ראה כתת-אנושיים, בייחוד היהודים. שתי הטעויות הגדולות שעשה במלחמה נבעו מהאידיאולוגיה שלו. האחת הייתה כשפלש לרוסיה מפני שהיה זקוק לשטחה ל"מרחב המחייה" וביקש להשמיד את יהודיה ולשעבד את האוכלוסייה הסלאבית שלה.
הוא שלח את הגרמנים להילחם בשתי חזיתות שלא היה להם שום סיכוי, בטווח הרחוק, לנצח בהן. הוא התמיד בהשמדת היהודים בלי היסוס גם כאשר המדיניות הזאת פגעה בהתנהלות המוצלחת של המלחמה עצמה. ברית המועצות הייתה אמורה לקרוס כמו בניין של קלפים מפני שהוא רצה שכך יקרה.
הוא שינה את דעתו עשרות פעמים בסוגיות קריטיות של כוח אדם וענייני צבא, ואפילו סתר פקודות קודמות שהוא עצמו נתן, אך נאמנותו לאידיאולוגיה שלו מעולם לא פחתה. עד ההתאבדות שלו הוא עדיין היה משוכנע שהוא צודק ושהתבוסה במלחמה נבעה מכך שהעם הגרמני (שהקריב כל כך הרבה למען רעיונותיו המטורפים) לא היה ראוי למנהיגותו.
הטעות הגדולה השנייה שלו היתה כאשר הכריז מלחמה על ארה"ב אחרי שיפן תקפה את פרל הרבור. לא היתה לו שום מחויבות לעשות זאת מלבד האידיאולוגיה שלו, שאמרה שלארץ שנשלטת על ידי "שחורים ויהודים" אין זכות להתקיים ולתמוך ב"גזעי תערובת". הוא האמין שהעתיד צופן בחובו סדר עולמי "ארי". מיליונים קיפחו את חייהם עד שהמלחמה הסתיימה לבסוף, אולם שתי השגיאות שעשה היטלר בגלל האידיאולוגיה הבלתי מתפשרת שלו, חרצו כבר אז את גורלם של הנאצים ושל גרמניה.
גם סטלין היה אידיאולוג, ואידיאולוג חסר מוסר ומרושע. הקומוניזם היה גל העתיד, ומרקס ולנין הבטיחו את הצלחתו ואת ניצחונו בעולם. המדינה היתה הכול, הפרולטריון היה הדיקטטור, אך הפרט היה לא-כלום.
במלחמת העולם השניה, לא היה צבא, אפילו לא הצבא היפני, שנהג בחיי האדם של חייליו בבזבוז כפי שעשה צבא ברית המועצות. סטלין היה ער להתנגדות לקומוניזם בברית המועצות. הוא היה מודע להתמרמרות של האוכלוסייה שנבעה מהעובדה שגן העדן שהובטח לפועלים עוד לא הגיע, גם אחרי שהטיל אימה על האוכלוסייה וכפה עליה "תקינות קומוניסטית".
גם במקרה הזה ניצחה האידיאולוגיה של סטלין את השכל הישר ואת השיקולים המעשיים. לכן כל "הרווחים" הטריטוריאליים והכלכליים שצמחו מהניצחון במלחמת העולם השנייה אבדו אט-אט על מזבח האידיאולוגיה. בהקשר של חיינו היום עם הערבים, גם אנחנו צריכים להיזהר מאידיאולוגיות, פציפיסטיות ותוקפניות כאחת, שאולי לא יעמדו במבחן המעשה והמציאות. האידיאולוגיה כשלעצמה בדרך כלל מפסידה בסכסוכים בין בני אדם.
שבת שלום,
הרב דוב בערל וויין
