Printer Friendly
אביב גבינת הקוטג'
בזמן ששאר העולם שקוע בעניינים כמו המשבר הפיננסי ביוון, הקרע בין תורכיה לסוריה בעקבות המדיניות הרצחנית של אסאד כלפי אזרחיו, כישלון הערבים להתחיל לדבר על ניהול משא ומתן לשלום, השערורייה בקרן המטבע הבינלאומית, ההתנהגות של חבר הקונגרס וינר, "האביב הערבי" שבוטל, כך נראה, ובעוד מגוון נושאים חשובים, בישראל מתנהל ויכוח רציני על מחיר גבינת הקוטג'. דרך האינטרנט נפתח מאבק ציבורי שקורא להחרים את גבינת הקוטג' בשל מחירה שהאמיר. אפילו בבית הקפה ברחוב שלי פה, בירושלים, מציגים בגאווה על הדלת שלט שאומר שכאן הפסיקו להשתמש בגבינת קוטג'. שר הפנים הכריז שהוא יבדוק את מחיר הקוטג' והבטיח לפעול לתיקון כל עוול נורא שהוא עלול לגלות בבדיקה זו של תעשיית גבינות הקוטג'. בתוכניות המלל ברדיו הישראלי מתנהלים ראיונות על גבינת קוטג', ואנשי בריאות נשאלים אם הוצאת גבינת הקוטג' מהתפריט היומי תפגע בבריאותנו בטווח ארוך. גם אני, כרב, קיבלתי כמה טלפונים בדבר כשרותה של גבינת הקוטג' בעלת המחיר המופקע לכאורה. בקיצור, שיגעון הקוטג' פשה בכל.
במבט ראשון זה נראה עוד מעשיה על חלם, מסוג הדברים שקורים מדי פעם בפעם במדינה הקטנה שלנו. העולם כולו כמרקחה, ואנחנו מתעסקים בגבינת קוטג'. אך לאחר מחשבה התחלתי להתייחס לאירועים האלה בצורה אחרת לגמרי. בניגוד לכל השכנים שלנו, אנחנו חיים במדינה נורמאלית. ולאזרחים נורמאליים יש זמן ומרץ להקדיש להיבטים הנורמאליים והשגרתיים של החיים, כמו מחירה המופקע של גבינת הקוטג'. תושבי ישראל מתמודדים כל הזמן עם סכנות קיומיות ואלימות שלוחת רסן, ולמרות זאת, הם התאמצו לבנות להם חיים נורמאליים וליצור אווירה רגילה של חופש ושגשוג. למרות האזהרות הבלתי פוסקות שנשמעו במאה החולפת על כך שהשמים נופלים עלינו פה, בישראל, נראה שהישראלי הממוצע לא באמת מאמין שזה המצב. הפוליטיקאים מתלהמים ומבהילים, מאשימים ורואים שחורות, אך הישראלי הממוצע למד מזמן להתעלם מנבואות הזעם שלהם. כולנו יודעים שבישראל יש סכנות גדולות והחלטות קשות שצריך לקבל. עם זה, הכוח והגדולה שלנו טמונים בכך שאנחנו ממשיכים לנהל חיים שגרתיים, להתעסק במחיר גבינת הקוטג' אם תרצו.
יש בתוכנו קול קטן שמצווה עלינו לשים לב לדברים הקטנים בחיים ולא לתת ל"סוגיות הגדולות" להכריע אותנו. האזרח הממוצע מרגיש שאיננו מסוגל לעשות הרבה בעניין איראן והאיום הגרעיני. נדיר שקולו נשמע, אם בכלל, בדרג מקבלי ההחלטות גם בעניינים חיוניים אחרים. אך הוא כן יכול להשפיע על מחיר הקוטג'. מכאן נולד כל הרעש הציבורי בעניין מחיר הקוטג'.
אני גם בטוח שהאמונה העמוקה וארוכת הימים בעם היהודי ובנצחיותו תורמת לכך שמיליוני יהודים נשארים לגור בארץ-ישראל למרות הכל. כל הסקרים מצביעים על כך שרוב האנשים שחיים בישראל מרוצים למדי, ברמה האישית, מחייהם וממצבם כאן. זאת ידיעה מדהימה, אם לוקחים בחשבון את כל הבעיות הבלתי פתירות לכאורה שיש לנו כאן ואת כל הסכנות שניצבות בפנינו.
קל להסביר את התופעה הזאת בעזרת העובדה שאנחנו מסוגלים, למרות המודעות המתמדת לבעיות עם איראן, האו"ם, הערבים, חמאס, חיזבאללה וכן הלאה, להתרכז בחיי היומיום שלנו ובגבינת הקוטג'. אנחנו נחושים בדעתנו לנהל חיים רגילים, ולכן גם העניינים הפעוטים של החיים חשובים, מפני שהם עוזרים לתת לנו תחושת רווחה ונורמאליות.
אנחנו אמנם מבינים בתת-מודע שמעטים הדברים בחיים שיש לנו שליטה אמיתית עליהם, ולכן אנחנו להוטים לטפל בעניינים שעליהם יש לנו שליטה לכאורה, כמו מחיר הקוטג'. לכן פלטתי אנחת רווחה כשגיליתי שנושא הדיון המרכזי ברדיו הישראלי בשבוע שעבר היה גבינת הקוטג'. העובדה הזאת היא עוד הוכחה לעוצמה, לכושר ההתאוששות ולנורמאליות של עם ישראל בארץ-ישראל.
עכשיו שרק יורידו כבר את מחיר גביע הקוטג'!
שבת שלום,
הרב דוב בערל וויין
