Printer Friendly
שבועות
יומה של הארץ ועצמאות העם
החג הקצר זה, יום אחד בישראל, יומיים בגולה, עמוס ברבדים רבים של היסטוריה, משמעות והשפעה. חג הביכורים, כפי שהוא מתועד לנו בתורה עצמה, הוא חג של שפע חקלאי ושל התחלת העונה של הבאת הביכורים למקדש. זאת חגיגה של השפע בארץ-ישראל, של הודיה על המגוון והאיכות של התוצרת החקלאית שהארץ הזאת מניבה. כמקום שנמצא על גבול המדבר ומתברך רק בחודשים ספורים של גשמים, הארץ הקטנה והמדהימה הזאת מייצרת פירות, ירקות, יין, שמן זית ומוצרי חלב במגוון מדהים ובאיכות מעולה.
מחכמי התלמוד למדנו שכאשר ארץ-ישראל מניבה יבול חקלאי כה מגוון וגדול, זה מבשר על הגאולה השלמה של עם ישראל הצפויה לבוא. אדם צריך רק לצאת לשוק בירושלים כדי להתרגש ממה שהושג כאן בתחום החקלאות בכושר המצאה יהודי ובעבודה יהודית. לכן, על אף שבית מקדש עדיין לא נבנה ואת המצווה להביא ביכורים למקדש ולכהן אי אפשר לקיים בימינו, יש אווירה של הכרת תודה לקב"ה על התנובה השופעת של ארץ-ישראל שממנה אנחנו נהנים, הכרת תודה שמודגשת בקיום חג השבועות. במרכז החג הזה והמחשבה שלו עומד הקשר העמוק בין ארץ-ישראל לעם היהודי. יותר מכל חג אחר שמקורו מחוץ לארץ-ישראל - כמו פסח במצרים וסוכות במדבר סיני – חג שבועות הוא יותר מכול החג של העם היהודי בארץ-ישראל.
הרובד השני של חג שבועות עוסק, כמובן, בהיותו יום מתן תורה, היום שבו התגלה הקב"ה על הר סיני ונתן את התורה לעם ישראל. "היום הזה (יום מתן התורה) נהיית לעם" מכריז משה, וזה נכון. "אין אומתנו אומה אלא בתורותיה", אמר רבנו סעדיה גאון. התורה, לימודה, ערכיה, מצוותיה, אורח החיים שהיא מלמדת אותנו – כל אלה הם הדברים שעיצבו את העם היהודי וקיימו אותו בכל ההיסטוריה הארוכה והקשה מאוד שלו. לכן אמרו חז"ל שאלמלא חג שבועות לא הייתה לנו זהות ייחודית כדת וכעם. משום כך חג השבועות הוא בעצם יום העצמאות שלנו. בגלל אותו יום שבועות לפני שנים רבות, התאפשרו כל שאר הדברים והפכנו לעם הנבחר שקיבל משימה אלוקית ואמיתות אוניברסאליות נצחיות. לכן אין פלא שלימוד התורה בשבועות בבית הכנסת ובמסגרות אחרות הוא סימן ההיכר של החג הזה.
אומות יכולות לחגוג ולציין את עצמאותן בדרכים שונות: בזיקוקים, במצעדים וכדומה, אך רק העם היהודי עושה זאת בלימוד, בדיון, ברכישת ידע נוסף מהמקורות האינסופיים של התורה.
רובד נוסף במשמעות של חג השבועות ובהבנתו עוסק ביחס שלנו לזר, לגר הגר בתוכנו. מגילת רות קשורה באופן מסורתי בחג השבועות. בסיפור המרגש על האסון האישי והגאולה אנחנו למדים שהקב"ה תובע מאתנו יחס של חמלה וידידות כלפי זרים או אנשים חדשים שמצטרפים לחברה שלנו. המשמעות הזאת שיש בחג עוזרת להעלות את חג השבועות מחג ליהודים בלבד לחג בעל מסר אוניברסאלי לכל בני האדם באשר הם. "האחר" בחברה ראוי ליחס טוב ומתחשב ואסור לרדוף אותו. התורה תמיד מצווה אותנו לזכור שגם אנחנו היינו גרים, זרים, בארץ מצרים.
האין זה אירוני שדווקא מרחמה של רות המואבייה, התגלמות הזר בתקופת השופטים בחברה ביהודה, יצאה מלכות בית דוד? ואיזה לקח מעשי ומוסרי אנחנו אמורים ללמוד מהמצב הפרדוקסאלי הזה? חג השבועות בא להדגיש בפנינו כמה חשובה גישה נכונה והתנהגות ראויה כלפי גרים וזרים שחיים בארצנו (אשר אין כוונתם רעה כלפינו). בחג השבועות אנו זוכרים את רות, את קורותיה ואת הברכה שכל עם ישראל זכה לה בזכות הצטרפותה לעמנו. אין ספק שאפשר ללמוד הרבה מחג השבועות, ומי ייתן ונשאב השראה מכל הרבדים הנפלאים של המשמעות שיש ביום הזה.
חג שמח,
הרב דוב בערל וויין
