Printer Friendly
גרים
אחד המאפיינים של חג השבועות שמתקרב אלינו במהירות הוא סיפורה של רות המואבייה כפי שהוא מסופר לנו במגילת רות, שאותה נהוג לקרוא ברוב בתי הכנסת בחג השבועות. היהדות איננה דת בלעדית, במובן זה שאינה טוענת שחיי נצח והעולם הבא שמורים ליהודים בלבד. אדרבא, היהדות אומרת במפורש שלחסידי אומות עולם יש חלק לעולם הבא. זאת בניגוד לאמונה ולתיאולוגיה של שתי דתות - נצרות ואיסלם, שטוענות שחיי נצח וגן עדן שמורים אך ורק לבני אותן דתות.
בגלל ההבדל היסודי הזה בהשקפה בעניין חיי הנצח - גן עדן או גיהינום - מתגלעת מחלוקת גם בעניין המרת דת ופעילות מיסיונרית שמטרתה להביא אנשים מבחוץ לחיק הדת. גם הנצרות וגם האיסלם, מפני שהן מאמינות בבלעדיות שלהן בכל הנוגע לחיי נצח, פועלות לצרף אנשים מבחוץ לנצרות או לאיסלם. לפי תפיסתן, דתות אלה הן עושות לבני הדתות האחרות טובה עצומה כשהם מצרפים אותם אליהן, מפני שאחרי שיתנצרו או יתאסלמו, הם יהיו זכאים לחיי נצח ולעולם הבא, בעוד שאם יניחו להם לנפשם, לפי תפיסתן, הן בעצם ידונו אותם לאבדון. לכן אפילו המרת דת בכפייה, כפי שנהגו לעשות גם בנצרות וגם באיסלם לאורך ההיסטוריה, היא דבר מותר ואפילו רצוי וחיוני בסופו של דבר.
ההטבלה הכפויה של אלפי ילדים יהודים לנצרות שביצעו מוסדות קתוליים באירופה במלחמת העולם השנייה כדי להציל אותם ממכונת המוות הגרמנית, נתפסה על ידי הכנסייה כמעשה של חסד כלפי אותם ילדים, ולא כהפרה גסה של זכותם האישית ושל האמונה המסורתית של משפחתם. זאת התשובה שקיבל הרב הראשי הרב הרצוג זצ"ל מהאפיפיור פיוס ה-12 כשהרב הפציר בו, לשווא, להשיב את הילדים האלה לעם היהודי, בתום המלחמה.
היהדות כדת לא רואה בגיור כפוי צעד נחוץ או אפילו תקף. למעשה, היהדות, במידה רבה, לא מחפשת גרים. היא מתירה לגרים בפוטנציה לחפש את היהדות. מסיבה זו לא מעודדים ביהדות גיור באופן ישיר ובתחילה אפילו לא מקבלים בברכה אנשים שמבקשים להתגייר. ביהדות נהוג להדגיש בפני האדם שמבקש להתגייר את "החסרונות" שמהם יסבול בהיותו יהודי בעולם עוין ורווי שנאה. נהוג גם לציין בפניו שגם אם לא יתגייר, נשמתו תזכה לחיי נצח ויהיה לה חלק בעולם הבא.
את הגישה הזאת ניתן לראות בצורה דרמטית בשיחה שמתנהלת בין נעמי ורות. נעמי מנסה להניא את רות מלקשור את גורלה בגורל היהדות וללכת אחריה לארץ-ישראל ולעיר בית-לחם. אך רות אינה מוותרת וממשיכה במאמציה להיות חלק מהעם היהודי. "עמך עמי ואלוקייך אלוקיי". וכאשר העקשנות והנחישות של רות להתגייר מתבררות וכך גם כנות כוונותיה, מפסיקה נעמי להתנגד לרצונה, ורות מתגיירת בבית דין יהודי בבית לחם.
סיפורה של רות הוא הדוגמה לכל הלכות הגיור בכל הדורות. גרים שמבקשים להיות יהודים בגלל מניעים זרים בעליל אינם רצויים, מפני שאינם מועילים לעצמם או למטרותיה של הדת היהודית.
אחת הסיבות העיקריות לקרע שהוביל למלחמת האזרחים בתקופת בית שני בין מלכי החשמונאים למנהיגים הדתיים של התקופה, היה הגיור שכפו מלכי בית חשמונאי על האדומים, הליך גיור שהרבנים התנגדו לו מאד וסירבו להכיר בו בתקפותו הדתית. בסופו של דבר, באמצעות התככים של אנטיפטרוס האדומי וצאצאיו, כמו הורדוס, עלו ה"יהודים" האלה לשלטון במדינה היהודית ושירתו בו את אדוניהם הרומאים, ולא את נתיניהם היהודים. על אף שהיום נחשב מקובל ונבון, מבחינה פוליטית, לא להזכיר את הפיל בחדר כשדנים בפומבי בסוגיות רגישות כמו גיורים המוניים, זכר אותה תקרית בת אלף שנים בהיסטוריה היהודית משפיע על הוויכוח בנושא הגיור שמתקיים בקרבנו גם היום, בתקופה המודרנית.
התורה מזהירה אותנו 36 פעמים שעלינו לנהוג בגרים בכבוד. לכן ברור שזה עניין עדין ביותר, עניין שדורש הרבה שיקול דעת ותבונה מכל הנוגעים בדבר, עניין שאין לו מקום בסחר-מכר הפוליטי שמתקיים בחברה שסועה כשלנו.
שבת שלום,
הרב דוב בערל וויין
