Printer Friendly
שלום
מסתובבות באוויר עולמנו הרבה הגדרות לשלום. שלום הוא אחד הערכים הכי חשובים ביהדות ובחיים היהודיים. עם זאת, יש טווח רחב של תשובות לשאלה מה הוא בעצם שלום. הטווח של מה נחשב שלום מתחיל בהסכמה פשוטה שלא להילחם או לנהוג באלימות זה בזה. בקצה האחר של הגדרת השלום נמצא החזון של הנביא ישעיהו על כיתות החרבות וביטול כל צורה של אימון צבאי.
היום רובנו ודאי נסתפק בשלום שנמצא אי-שם באמצע, בין שתי ההגדרות האלה למונח שלום. הסוגיה הזאת שאנחנו ניצבים בפניה, ההגדרה של השלום שאנחנו מייחלים לו, היא עניין חשוב. השעיה זמנית של האלימות נגד היהודים ונגד המדינה היהודית תתקבל בברכה אמנם, אבל השעיה כזאת בוודאי איננה השלום שאנחנו מבקשים. אנחנו רוצים שלום מתמשך וקבוע שייתן לנו תחושת ביטחון שתאפשר לנו לישון בלילה בשלווה ידיעה שאנחנו מוגנים. אך אם הפסקה זמנית של פעולות האיבה - ושוב, מצב כזה תמיד רצוי - היא רק הקדמה למלחמה תוקפנית וקטלנית עוד יותר, אם זאת רק טקטיקה זמנית ולא שינוי אסטרטגי לטווח הארוך, אזי שלום כוזב כזה הוא בעצם התקפה ומסוכן מעצם מהותו.
די להיזכר בשביתת הנשק בין בעלות הברית לגרמניה אחרי מלחמת העולם הראשונה כדי לראות את ההשפעות הקטלניות של שלום כוזב כזה. מקץ 20 שנה כמעט המיטה אותה שביתת נשק על האנושות את האסון של מלחמת העולם השנייה. אותן 70 שנה - כמעט של שלום - ששררו באירופה אחרי מלחמת העולם השנייה מבוססות על כך שהעם הגרמני הבין שגרמניה נחרבה במלחמת העולם השנייה ושעתידה טמון כעת רק בשיתוף פעולה עם שאר אירופה ולא בתוקפנות כלפיה.
כל זמן שהשלום, אפילו בהגדרה המינימליסטית שלו, איננו מטרה של העולם הערבי ביחס לישראל וליהדות העולם בכלל, כל משא ומתן, הצעה, תוכנית, יוזמת חילופי שטחים וכדומה יהיו חסרי כל משמעות במהותם. הגדרת השלום המינימליסטית שמקובלת על רוב רובו של העם היושב בישראל אינה הגדרה של גבולות, למרות דברי אובמה ונתניהו, אלא הגדרה שמכילה הסכמה הדדית לחיות ולתת לצד השני לחיות. מזמן ויתרנו על האפשרות של הגשמה מיידית של חזון השלום של ישעיהו באמצעים טבעיים עוד בימי חיינו כאן, במזרח התיכון. עם זאת, אנחנו חוששים מאוד לקבל שקט זמני ומטריד, שנקטע בכל פעם במעשי אלימות נגד יהודים שהם יותר מאקראיים, כיעד הרצוי של המדיניות שלנו ושל הממשלה שלנו. כל זמן שאין הכרה בזכות הבסיסית שלנו להתקיים כמדינה חופשית ועצמאית במולדתנו, קשה להאמין שיכול להתקיים פה מצב של "חיה ותן לחיות".
כל זמן שההגדרה המינימליסטית הזאת לשלום לא תתקיים כאן, ולוּ רק משום כך, יהיה זה מעשה איוולת לעשות עוד ויתורים על שטחים כדי להשיג שלום מדומה שאין לו הגדרה מוצקה. אני יודע שאין אלה חדשות רצויות לאלה מאתנו שבאמת עורגים לשלום שהוא לפחות "חיה ותן לחיות", אך עלינו להבין שאשליות הן דבר מסוכן מאוד להמשך קיומנו בעתיד. עדיפה מציאות לא ודאית אך מדויקת על פני קריאה ורודה, דמיונית ולא מציאותית של המצב, קריאה שמורכבת בעיקר ממשאלות לב.
לפי המסורת היהודית, המילה העברית "שלום" היא גם אחת משמותיו של הקב"ה. זאת משום ששלום מעיד על שלמות, על אחדות שרק האל מסוגל להשיג. במובן זה, שלום איננו רק היעדר מלחמה או אלימות, גם אם זה חיוני וחשוב ביותר, אלא גם סמל לקיום אנושי שבו בני אדם יכולים לאפשר לאחרים להתקיים בלי איום או צורך בהסתגלות. השלום הזה מתייחס לחזון שבו חברה של "חיה ותן לחיות" היא הנורמה בהתנהגות של בני אדם ובמדיניות של חברות. שלום כזה מאפשר לקבוע יעד משותף של התנהגות הגונה ביחס לבני אדם ובעבודת האל. כפי שהנביאים לימדו אותנו, כל עם בא בשם אלוהיו, אבל עם ישראל בא בשם ה' צבאות.
אנחנו רחוקים מאוד מהשגת היעד הזה ומהשגת השלום כרגע. אך במחשבה היהודית המסורתית אנחנו למדים שאנשים נשפטים לא רק לפי מעשיהם, לפי מה שהם כרגע, אלא גם לפי מה שהם שואפים להיות, לפי המטרות שלהם בחיים. מי ייתן ועושה השלום במרומיו יעשה שלום עלינו ועל כל עמו ישראל.
שבת שלום,
הרב דוב בערל וויין
