Printer Friendly
למה אנחנו כל כך זקוקים לפורים
משפחה יהודית בת חמש נפשות, כולל עולל בן שלושה חודשים, נרצחה בשנתה בשבוע החולף על ידי סוג חדש של המן שמנסה, כך נראה, להשמיד אותנו כל הזמן. הצבא מבטיח למצוא את הרוצחים ולעצור אותם. על אף שזה צעד חיוני, לא תהיה בזה נחמה ארוכת ימים לכולנו, לאלה שגרים כאן, במולדת שלנו.
הגדולה של סיפור פורים איננה טמונה בכך שהמן ומרעיו נתלו ונהרגו, גם אם זה חשוב כשלעצמו, אלא בכך שהעם היהודי ניצל מהשמדה. הישועה וההצלה של עם ישראל הם המוקד של סיפור פורים. העונש של אויבינו הוא ודאי, גם אם לא תמיד הוא נראה לעין, או מיידי. אך בהסתכלות היסטורית, כל אלה שרדפו אותנו בלי רחמים וניסו להשמיד אותנו נעלמו מעל במת העולם והציוויליזציה. העם היהודי, חבול אך לא נכנע, הוסיף להתקיים ולהיות המנוע לחינוך ולחדשנות ומצפון לאנושות. במובן זה פורים איננו אירוע היסטורי בלבד, סיפור שהתרחש בעבר הרחוק בפרס הרחוקה, אלא גם הסיפור שלנו היום, סיפור שנשאר רלוונטי לחיינו.
המציאות היא שתמיד היה ותמיד יהיה המן - שונא יהודים. גם היום הוא עדיין קיים, ואפילו בשם הפרסי ובשפה הפרסית, ומאיים להשמיד אותנו. חג פורים מלמד אותנו שבסופו של דבר הוא ינחל מפלה, על אף שאין שום ערובה בדבר המחיר שנצטרך לשלם, חס וחלילה, כדי להשיג את המטרה הזאת.
יש שני גיבורים בסיפור פורים. האחת היא, כמובן, המלכה אסתר שהפכה למושיעה של עמה. אסתר היא דוגמה ליהודייה שחשה אחריות לעם היהודי ולעתידו, גם כשזה עולה לה במחיר פגיעה ברווח אישי, או אפילו במעמדה החזק, בכוח השפעתה ואפילו בחייה. היא עושה מעשה של אומץ נואש כאשר היא קמה נגד המן, שזוכה, לכאורה, לאוזן קשבת מצד המלך ולאמונו וגם מייצג את דעת הרוב בממלכה שבה היא שולטת. אין ספק שאי אפשר לראות בהתנהגותה חשיבה על תקינות פוליטית.
יש היום יהודים רבים בעלי השפעה וממון ובעלי מעמד וכוח שלא קמים להגן על אחיהם היהודים ועל המדינה היהודית היחידה בעולם. למען האמת, רבים מהם, תחת מסווה כזה או אחר של כותרות שנשמעות צדקניות, בעצם פועלים נגדנו. הם במובן שונה ממלאים את דרישת חז"ל בפורים להשתכר עד שלא ידעו להבדיל בין המן לבין מרדכי. אסתר היא זאת שמתמודדת עם הקושי ורואה דברים נכוחה, ולא כפי שאחרים, ברוב תמימותם, מבקשים לראותם. מכאן נולד תפקידה ההרואי בסיפור היהודי וזאת הסיבה שהרבה נשים יהודיות נפלאות נקראו על שמה בכל הדורות.
הגיבור האחר הוא מרדכי. מרדכי בעיני הפרסים הוא יהודי מרגיז, יהודי עקשן, תובעני, דוקרני ועם פרנויה יהודית גדולה. הוא מתואר במגילת אסתר בצורה תמציתית ביותר "ומרדכי לא יכרע ולא ישתחווה". המדרש מלמד אותנו שהיו רבים שלא הסכימו עם התנהגותו של מרדכי. הם חשבו שהעקשנות שלו היא התגרות בגורל ושהוא אחראי, בעקיפין לפחות, לכוונותיו הרצחניות של המן. יש אנשים רבים שסבורים שהאדם שסובל התעללות בו מביא על עצמו את ההתעללות, שהקורבן אחראי, במידה מסוימת או אפילו מלאה, למצבו הבעייתי. האו"ם, האיחוד האירופי, ארגונים לא ממשלתיים רבים, המחרימים והפעילים למיניהם היו בוודאי מוקיעים את מרדכי על התנהגותו. אבל בלי מרדכי, אין אסתר ואין סוף טוב לסיפור פורים.
אנחנו צריכים יהודים עקשנים, גם אם אנחנו חולקים עליהם מבחינה אידיאולוגית, פוליטית וחברתית. אנחנו רואים שאפילו בסוף סיפור פורים, גם כשמרדכי מתגלה כגיבור, לא כל היהודים מרוצים ממנו. הם סבורים שהוא לוקה בחסר מבחינה רוחנית, חינוכית, לימודית. זה גורלם של יהודים גדולים, אין מצב בו כולם תומכים בהם במאה אחוזים. אך ההיסטוריה והעם היהודי הנציחו את העקשנות של מרדכי, שנשאר, יחד עם אסתר, הגיבור של סיפור פורים. אני מתפלל שגם סיפור פורים שלנו יגיע לסיום ברור ולניצחון.
