Printer Friendly
רגישות
יש ביהדות ובהלכה היהודית ערך שדורש מכל יהודי להפגין רגישות כלפי רגשות הזולת. הערך הזה לא מוגדר במונחים הלכתיים כמו אתרוג, למשל, או סוכה. הוא קיים בצורה הרבה יותר אמורפית, בתחום שנועד להיות תרבותי, כמעט, מובן מאליו. הואיל והערך הזה איננו מוגדר בצורה קפדנית, אין ספרי לימוד בנושא, וממה שלמדתי משנים של ניסיון בחינוך יהודי, ברור שאיננו חלק מתוכנית הלימודים הבסיסית של הרבה בתי ספר יהודיים, וחבל. חבל מפני שאין ספק שהיעדר רגישות לזולת, לרגשותיו ולצרכיו, יצר חברה יהודית שסועה, תוקפנית ומפולגת הרבה יותר ממה שצריך בישראל וגם בחלק גדול מהתפוצה.
בליטא שלפני כ150 שנה ייסד הרב ישראל ליפקין מסלנט את מה שכונה אחר-כך תנועת המוסר. אחד הערכים שהוא שם מעל כל ערך אחר כמעט היה הצורך של כל יהודי להיות רגיש לכאבו, לאמונתו ולצרכיו של הזולת. תנועת המוסר השפיעה השפעה גדולה על החיים היהודיים בליטא, ובעיקר על רוב הישיבות הליטאיות, עד מלחמת העולם השנייה. לדאבון הלב, כמו רוב רובה של יהדות ליטא, גם תנועת המוסר לא שרדה את המלחמה. יש ישיבות שעדיין משלמות מס שפתיים לערכים ולטקסטים של תנועת המוסר, אך בעולם היהודי היום, בפועל, השפעתה מועטה עד אפסית. כמה חבל!
אמנם איננו נוהגים באלימות זה כלפי זה, על אף שגם המגמה הזאת בעלייה, למרבה הצער, אבל אנחנו חסרי רגישות ונטולי אהדה כלפי אנשים אחרים. חז"ל אמרו שאפילו צדקה לעניים צריך לתת מתוך רגישות וכבוד. התיעוש של הצדקה היום יוצר הפרדה איומה בין התורם לנתרם, מונע קשר אנושי ומוליד אטימות מפחידה לנושא כולו.
מסיבות שונות, שלא אלאה אתכם בהן, מצאתי את עצמי במטוס של לופטהנזה מתל-אביב לפרנקפורט שעל נהר המיין בשבוע שחלף. לא טסתי בחברת לופטהנזה לפני כן ומעולם לא ביקרתי בגרמניה – דעה קדומה אישית שלי. אבל מאחר שהייתי צריך להגיע לשיקגו ביום ההוא בשעה מסוימת, וטיסת הקישור היחידה שהתאימה ללוח הזמנים שלי היתה דרך פרנקפורט, מצאתי את עצמי יושב במטוס של לופטהנזה. כשהמטוס המריא והדייל קרא את ההודעות הקבועות על הגשת המזון במערכת הכריזה של המטוס, נדהמתי לשמוע שלא מוגש בשר חזיר בטיסות מתל אביב או אליה. הרגשתי שזאת הצהרת מדיניות רגישה שלוקחת בחשבון את הרגישויות של הנוסעים היהודים והמוסלמים, שהם רוב הנוסעים בין תל אביב לפרנקפורט. אולי ההיסטוריה של גרמניה של לפני 70 שנה עדיין מעיקה על הנפש הגרמנית והופכת אותה לרגישה יותר כלפי הזולת. אני בהחלט מקווה שזה נכון.
חבר שלי שעלה לישראל לא מזמן שאל אותי אם כל הנהגים הישראלים תוקפניים וחסרי נימוס. השבתי לו שאסור להכליל, אבל אין ספק שאנשים שהם פחות נרקיסיסטים ותוקפניים, שרגישים יותר לצורכי האנשים שסביבם, הם נהגים הרבה יותר שפויים והרבה פחות מסוכנים. באופן כללי, מנה נאה של רגישות תחולל פלאים באווירה ובמצב הרוח של החברה שלנו.
רגישות לזולת יוצרת תחושת סולידריות וקהילה. סולידריות אין פירושה הסתגלות. התלמוד מתייחס לזכות להחזיק בהשקפות שונות כדבר קדוש. בגלל זה התלמוד גם מדגיש שנקודת המבט של האדם האחר צריכה להילקח בחשבון ואסור לפסול אותה על הסף. בית שמאי ובית הלל היו חלוקים ביותר מ-312 עניינים. על אף שבית הלל היה גדול יותר ובעל סמכות גדולה יותר, הוא תמיד היה רגיש לדעות, לפסיקות ולרגשות של בית שמאי. במקרים רבים בית הלל נסוג מדעתו לטובת אחד מרבני בית שמאי, כשהוא הבין שמדובר בעיקרון שבית שמאי לא יכול ולא רוצה לוותר עליו. לכן התלמוד אומר שגם דברי בית הלל וגם דברי בית שמאי הם דברי אלקים חיים.
במסע החיים של היחיד ושל החברה, הרגישות היא השמן שמניע את הגלגלים בצורה חלקה ונעימה יותר.
