Printer Friendly
דורון, תפילה ומלחמה
המדרש מספר שכאשר נודע ליעקב אבינו על העימות המתקרב עם אחיו הנכבד עשיו, הוא הכין לו כמה אפשרויות לדרך שבה יתנהל העימות: הוא היה מוכן לתת לעשיו חלק גדול מעושרו על מנת שיניח לו לנפשו; הוא התפלל שהקב"ה יתערב משמים ויסייע לו; הוא גם גייס את משפחתו ואת עבדיו למלחמה, אם יהיה צורך בכך.
רבים אולי רואים את התוכנית הזאת של יעקב כמורכבת משלוש חלופות, משלוש אפשרויות שכמעט שוללות אחת את רעותה.
אדם לא מעניק, אחרי מחשבה שקולה, מתנות לאויב שהוא חושב שהוא יצטרך להילחם בו בעתיד הקרוב. על אף שהיו מקרים של פיוס כספי בהיסטוריה האנושית, את רוב המלחמות מקדים דווקא חרם כלכלי או החרמת רכוש של האויב והצהרות עוינות נשמעות לפני שהמלחמה עצמה פורצת.
גם בתפילה בדרך כלל נעזר כל צד בסכסוך כשהוא משוכנע שאלוהי המלחמה לצדו. עם זאת, תפילה גם מעידה על רצון להימנע ממלחמה, על רצון בחופה של שלום שתיפרש מעל הצדדים המסוכסכים. לרוב את תחום התפילה משאירים בדרך כלל לצדיקים ולאנשי הדת (שלא תמיד חד הם) ובמקרה הטוב, התפילה ממלאת רק תפקיד משני בהכנות למלחמה.
לבסוף, יש הכנות למלחמה של ממש עם כל חוסר הוודאות, החורבן וההרג שנלווים למעשים אנושיים אכזריים אלה. נראה שהמדרש רומז שיעקב הכין את עצמו לשלוש האפשרויות האלה במובן זה שאחת מהן תהיה דרך ההתנהגות הנבחרת להתמודד עם עשיו.
למרות זאת, בחינה מדוקדקת יותר של דברי התורה מראה שיעקב התכוון להשתמש בכל שלוש האפשרויות במקביל. המתנה שנותן יעקב לעשיו, גדולה ונדיבה ככל שתהיה, לא די בה להרתיע את עשיו. היא רק תעורר בו תיאבון להשיג שלל גדול יותר. עשיו בוודאי לא יפרש נכון את הנדיבות של יעקב כלפיו ויראה בנדיבותו דווקא סימן לחולשה ולפחד, מה שרק יגביר את נחישותו להרוס את יעקב, וכעת ביתר קלות, כך יחשוב. יעקב מודע לחולשה הפנימית שיש בשימוש במדיניות פיוס בלבד כלפי עשיו. לכן הוא מוכרח לשכנע את עשיו שאיננו פציפיסט בכל מחיר. עשיו צריך לראות אותו בברור מתכונן לנהל מלחמה ולנצח בה. רק כאשר עשיו יבין את יכולות המלחמה של יעקב, הוא יבין את המתנות שקיבל כראוי, לא כסימן לחולשה אלא כאמצעי להגיע להסכמה בין שתי תרבויות או חברות שונות.
יעקב נעזר גם בתפילה ככלי נשק במאבק הזה ומודיע לעשיו על קיומה ככלי נשק במאבקו נגד כוונות הזדון של אחיו. התפילה מסבירה לעשיו איך הצליח יעקב לשרוד בבית לבן כנגד כל הסיכויים ולצאת משם שלם, חזק ועשיר אחרי 20 שנים של עבודת פרך וייסורים. יעקב בעצם מודיע לעשיו: אל תתעלם מנוכחות האל ומרצונו במשוואה של המאבק בינינו.
יעקב הוא אב הטיפוס לכל המאבקים של העם היהודי מאז, והתנהלותו רלוונטית במיוחד לעולם שבו אנחנו חיים היום ולבעיות שבהן אנחנו נתקלים. העם היהודי תמיד נתן מתנות גדולות לאויביו כדי להניא אותם מאלימות ומשנאה. רוב הזמן ראה העולם את המתנות האלה כסימנים לחולשה של היהודים, וזה אכן מה שהן היו. התפילות שלנו ספגו קיתונות של לעג, והעולם תמיד סירב להאמין שהאל לצדנו, גם כשכושר ההתאוששות ויכולת ההישרדות שלנו היו נס גלוי. העולם גם לא האמין שהיהודים יוכלו להגן על עצמם בארצם ובהצלחה. כפי ראות עיניו, יהודים אמורים להיות בנקאים, מוזיקאים, רוכלים, אבל לא חיילים או לוחמים. את הטעות הזאת תיקן לא פעם צבא ההגנה לישראל במשך כמעט 70 שנה. למרות זאת, המתנות והפשרות שאנחנו מציעים ממשיכות להתפרש כסימנים של חולשה.
ישנו עיוורון שעוטף את אויבינו ולא מאפשר להם לראות אותנו במציאות בלי סטריאוטיפים ודעות קדומות. זה עלבון לדתם, משום מה, לאפשר ליהודי להאמין באלקיו ולקיים את המסורות העתיקות של עמו. לכן, עד שאויבינו יכירו בתשובה המשולשת הזאת לאיומיהם כלגיטימית וחזקה, אנחנו נאלצים לפעול לפי הכלל של תיאודור רוזוולט, "לדבר יפה, אבל להחזיק מקל גדול".
הרב דוב בערל וויין
