בהיסטוריה של המאה החולפת ראינו מחלוקות בתוך העולם היהודי הדתי שנראות עמוקות ובלתי ניתנות לגישור, על אף שהצדדים השונים מסכימים על עקרונות היסוד של האמונה והמוסר. הם חלוקים ביניהם בעניין בגדים, מנהגים, סוגיות פוליטיות והדרך הנכונה לחלק את עוגת העבודות, הסעד ונדיבות הממשלה והפרט.

הממשלה הקומוניסטית-בולשביקית של ברית המועצות שנאה ורדפה את הקומוניסטים המנשביקים, את הסוציאליסטים, את תומכי טרוצקי ושאר שמאלנים מרקסיסטים אפילו יותר מכל יריביהם הקפיטליסטים. זה היה סכסוך משפחתי, וסכסוך משפחתי נוטה להיות אלים, חסר הגיוני וממושך מאוד. מוסדות גדולים של לימוד תורה התפרקו בגלל מחלוקות פנימיות בדבר פרטי שיטת הלימוד, זכות הירושה או הבדלים באישיות. נדיר שהסכסוכים האלה סובבים סביב הבדלים אידיאולוגיים אמיתיים. כמעט תמיד הם מידרדרים לאיבה אישית שלא מתפוגגת.

מניסיוני רב השנים ברבנות, אני יכול לומר באופן חד משמעי שהמריבות הכי מרות שאני הייתי עד להן וניסיתי להביא בהן לפיוס, אך בלי הצלחה, היו בין אנשים מאותה משפחה, לרוב, אם כי לא תמיד, בענייני ירושה ושאר עניינים משפחתיים שנראים לאדם מבחוץ קטנוניים וחסרי חשיבות יחסית. אין ספק שזאת דוגמה לצד שקיים ורווח, לפעמים, בטבע האדם.

חכמינו אמרו לנו לעתים קרובות שהסכסוכים הפנימיים קשים שפקדו את העם היהודי בתולדותיו וקיימים בו במידה רבה גם היום, בחברה שבה אנחנו חיים, מקורם בקוד הגנטי שהחלו בסיפור יוסף ואחיו. יוסף לא מגלה רגישות לרגשות של אחיו, הוא חושד בהם במעשים שלא עשו מעולם ומשמיץ אותם באוזני אביו. האחים, בתורם, רואים באחיהם הצעיר איום קיומי על חייהם ועל האפשרות שבית יעקב יוסיף להתקיים ולשגשג. אי ההבנות האלה מצמיחות איבה אישית. עשרת האחים לא יכולים לדבר עם אחיהם יוסף מטוב ועד רע. עד כדי כך עמוקה הטינה שהם רוחשים לו. הם מקשים את לבם ואוטמים את אוזניהם כשהוא בוכה ומפציר בהם להצילו כשהוא נמצא בבור הנחשים והעקרבים, וגם אחר-כך, כשהוא נמכר לעבדות במצרים. המעשה הזה מאפשר להם גם לרמות את אביהם הקשיש ולחזות בצערו, שנמשך עשרות שנים, בלי לגלות לו שהם אשמים בהיעלמות יוסף.

מעשים פסולים תמיד מובילים לעוד מעשים פסולים, ושקר תמיד מוביל לעוד שקר כדי לכסות על קודמו. כל זה התרחש בגלל סכסוך משפחתי שנולד מאי הבנה ומהנחות מוטעות לגבי המניעים והמעשים של אנשים אחרים שקשורים אליך בקשרי דם ומשפחה.

בסופו של דבר, חולפות השנים ונסיבות המשתנות, ורק אז יוסף ואחיו מצליחים להתפייס ולהפוך את בית יעקב לשלם שוב. סכנות קיומיות משותפות ואויבים מבחוץ לרוב משפיעים לטובה על סכסוכים פנימיים. רק אידיאולוגים מושבעים ממשיכים לשרוק גם בדרך לבית הקברות, תוך התעלמות מוחלטת מסכנות ממשיות שמתרגשות לבוא.

אני זוכר שפעם הייתי עד לשוטר תנועה כאן, בירושלים, שכתב דו"ח למישהו שחנה ליד בית כנסת שלא כחוק, לכאורה. הוויכוח ביניהם התלהט, ואני חששתי שהוא עלול להגיע לחילופי מהלומות. לפתע מישהו יצא מבית הכנסת וצעק להם, "צריך עוד שני יהודים למניין!" השוטר ובעל הרכב צעדו לבית הכנסת בצייתנות כדי להשלים מניין. אחרי התפילה, השוטר וקורבנו יצאו שוב החוצה ומיד חידשו את הדיון הסוער בשאלה אם המכונית אכן חנתה שלא כחוק. מקרה החירום החיצוני הסתיים, התפילה תמה, והם יכלו לחזור למחלוקת שלהם.

התמונה הזאת, במובן מסוים, היא מיקרוקוסמוס של החברה היהודית ושל החיים הפוליטיים היום. נראה שאנחנו צריכים איום חיצוני ברור ומיידי כדי שנרשה לעצמנו לשכוח ולזנוח את הסכסוכים הפנימיים שלנו, לפחות לזמן-מה. הבה נקווה שנמצא דרך נבונה וטובה יותר להתמודד עם המריבות המשפחתיות שלנו.