Printer Friendly
מנחם-אב - החודש המעורב
החודש ה-11 בלוח השנה היהודי (על אף שהוא רק החודש החמישי מניסן) מתחיל השבוע. חודש אב מפורסם בעיקר בתקופת האבל הקשה שבאה בתחילתו ומגיעה לשיאה ביום העצוב ביותר בשנה ביהודית: תשעה באב. חורבן שני בתי המקדש, הראשון והשני, דיכוי מרד בר כוכבא על ידי הרומאים, ומאוחר יותר אסונות כמו גירוש יהודי ספרד והרג גדול מאוד של יהודים במלחמות במאה האחרונה – כולם איכשהו מצוינים בחודש אב ומחוברים אליו.
יש בחודש הזה גם תקווה ואופטימיות. ט"ו באב הוא חג זוטא שנערך לזכר טקס חיובי ושמח, אחד האירועים החברתיים שעיצבו את החיים היהודיים בתקופות קדומות יותר. גם האבל על חורבן ירושלים מתמתן אפילו ביום תשעה באב עצמו על ידי ההתגשמות החלקית שזכינו לה בימינו של נבואות הנחמה על בנייתה המחודשת של ירושלים. מסיבה זו החודש הזה מסמל את כושר ההתאוששות הנצחי של העם היהודי.
חודש אב עצמו קיבל תוספת לשמו ונקרא "מנחם אב", חודש שמביא נחמה לעם ישראל המתייסר. ביהדות לא מייחסים לחודש הזה דברים שליליים על אף שברור שזה לא חודש שמבשר טובות לעם היהודי. לכן יש גישה והתייחסות מעורבת לחודש הזה. מחד, אנחנו חוששים מבואו, ומאידך, אנחנו שמחים שהוא בא וחולף ומקבלים בברכה את מסר התקווה והנחמה שהוא מביא אתו למרות הכל.
בתלמוד אנחנו למדים שהשמות המקובלים היום לחודשים בלוח השנה היהודי הם ממוצא בבלי והגיעו לחברה היהודית עם שובו של עזרא בראשית תקופת בית שני. בכל זאת, שמו של חודש אב נשמע עברי במובהק. "אב" פירושו אבא, ראש או מנהיג. פירוש המילה גם חוזק או גדולה. בתלמוד מציינים גם שמהמילה "אב" משתמע גם שיש "תולדות", צאצאים, השלכות, אם תרצו, שבאופן בלתי נמנע נגזרים מנוכחות ה"אב". משום כך נראה לי שהחודש הזה זכה לשם הולם עד מאוד, שכן לאירועים שאנחנו מציינים בו היו השלכות עצומות על ההיסטוריה היהודית והעולמית. "התולדות" של אב ממשיכים להשפיע על קיומנו האישי והלאומי עד היום.
התלמוד מזכיר לנו שוב שבעקבות חורבן בית המקדש ואובדן הריבונות יהודית בארץ ישראל, מצב התלישות, הניכור והגלות שנכפה על העם היהודי למשך מאות שנים שינה גם את הסביבה הגשמית וגם את הסביבה הרגשית של החברה בעולמנו. טעם המאכלים, ניחוח הפרחים, צחוק האנשים – כל אלה השתנו ופחתו אחרי חורבן המקדשים וגלותו של עם ישראל מארץ ישראל. במובנים האלה וגם במובנים רבים אחרים, חודש אב היה ועודנו החודש הכי משמעותי בלוח השנה היהודי. זה החודש שמטיל צל הכי ארוך על ההיסטוריה ועל החיים של העם היהודי.
חז"ל לימדו אותנו שאנשים שמתאבלים באמת ובתמים על חורבן המקדש וירושלים, שמצטערים מכל הלב ולא רק מתאבלים מן הפה ולחוץ, יזכו לראות את הצד השני של חודש אב עם הנחמות וההבטחה לישועה ולימים טובים יותר. ההרגשה המעורבת הזאת, תחושה עמוקה של אובדן יחד עם אופטימיות עזה שמסוגלת לראות מעבר לקשיים ולאסונות בהווה, היא זאת שהופכת את חודש אב לחודש מיוחד במינו. תשעה באב מוקדש לאבל ולצער, אך בט"ו באב אנחנו חשים התרוממות רוח והצלחה בענייני משפחה וקהילה.
בזכות העובדה שהתאריכים האלה כה קרובים זה לזה, לא נוצרת תחושת דכדוך ועצבות קבועה שמכבידה על החודש כולו בעננה שחורה של רגשות שליליים. זה מה שאנחנו אמורים ללמוד מהתוספת של התואר "מנחם" לשם החודש. חשוב לשמור על אופטימיות ועל חשיבה חיובית, מפני שאחרי חודש אב מגיע חודש אלול, ואתו הציפייה לשנה חדשה וטובה. מי יתן וכל ימיו של חודש אב יהיו מקור לשמחה ולהישגים נצחיים לכל ישראל.
