Printer Friendly
במבט לאחור
כשביקרתי שוב במקומות בארצות הברית שבהם נהגתי לבקר הרבה בעבר, מטבע הדברים עלו בי זיכרונות והתעוררה בי תחושת נוסטלגיה. יש שמחה במחשבה על כל הדברים הטובים שקרו לי במקומות האלה ובהכרת התודה שלי עליהם, אך מתלווה אליה גם הבנה ברורה שהעבר איננו עוד ואין טעם להרהר יותר מדי בעבר ובאירועים שחלפו מכבר. חשוב להתבונן בעבר, אבל אסור להרשות להתבוננות הזאת להפוך לחוויה משתקת שמונעת צמיחה בהווה ותכנון לעתיד.
רבנו אברהם אבן עזרא כתב פעם "העבר אין, העתיד עדיין, וההווה כהרף עין". בדברים אלו הוא ניסח בעצם אבחנה נכונה שקובעת כי אדם תמיד תלוי באוויר מבחינת הזמן, שבו מה שנראה לנו מציאות הוא בעצם רק זמני וחולף. לכן במקום לשקוע בעבר או להתרכז בעתיד צריך להתמקד רק בנצחי ובאינסופי. באופן אמיתי ואירוני רק האינסופי והנצחי באמת קיימים. כשמבינים את האמת הזאת אפשר למצוא כיוון לעתיד ולהימלט מתחושת הנוסטלגיה שעלולה להיות מסוכנת לפעמים.
יש גם לדעת שלא פעם אנחנו רואים את העבר בצורה מעורפלת שמושפעת מנטיות הלב שלנו. יש דברים שפעם ראיתי באור מסוים, אך אולי הם מעולם לא היו טובים כפי שדמיינתי, והימים הרעים שחוויתי הועילו לי, למעשה, הרבה יותר ממה שחשבתי בתחילה. המרחק בזמן ובמקום מאפשרים לנו לראות אנשים, מקומות ואירועים בצורה מפוכחת יותר.
חלק גדול מהעולם היהודי הדתי נגוע בהתקשרות לא בריאה לעבר שאותו הוא מבין בצורה לא מדויקת ואפילו דמיונית. החיים היהודיים במזרח אירופה במאות ה-19 וה-20, לפני מלחמת העולם השנייה, עברו מירוק וקיבלו גוון רומנטי העשוי משכבה עבה של נוסטלגיה תלושה וממה שהיינו רוצים שיהיה. כל העצב, העוני, הרדיפות ותהליך החילון שהיו מנת חלקה של יהדות מזרח אירופה טושטשו באגדות, בסיפורים דמיוניים ובביוגרפיות מקדשות שהפכו את מושאיהן מבני אדם לקדושים מושלמים.
כשלוקחים בחשבון כל מה שקרה לנו, אני עדיין חושב שהעם היהודי ככלל ומקום התורה ושמירת המצוות בחברה היהודית הרבה יותר חזקים היום מכפי שהיו לפני מאה השנים. מובן שמדינת ישראל, גם עם כל הבעיות והפגמים, תרמה רבות לחיזוק של העם היהודי. בכל זאת, מבט לאחור שנגוע בראייה שגויה של העבר הוא מכשול חמור בפני השיפורים והשינויים הנחוצים לצמיחה רוחנית בהווה שחולף כהרף עין ובעתיד הבלתי ידוע שעדיין איננו. הכרת העבר היא מרכיב חיוני להווה מוצלח ולעתיד טוב יותר, אך חיוני שתהיה לנו פרספקטיבה נכונה והשקפה ריאלית אם אנחנו רוצים להפוך את החוויה של ההתבוננות בעבר למשמעותית, מדויקת ומועילה.
אירופה היא אחד מבתי הקברות הגדולים של היהודים. העניין הרב שיש ליהודים בקברים ובבתי קברות תמיד התמיה אותי. חכם הקבלה הגדול, רבנו יצחק לוריא אשכנזי, האר"י הקדוש, כתב שאסור לבקר בבתי קברות שלא לצורך, כלומר, כשאין מצווה לעשות זאת, והוסיף שקברים מביאים טומאה רוחנית. מכל מקום, אין ספק שקברים הם צורה של הסתכלות על העבר, ובדרך כלל המראות שקברים מעוררים בנו אינם ממוקדים, מטושטשים ופעמים רבות לא מדויקים להחריד.
הנסיעות הפופולאריות למזרח אירופה מנוגדות מאוד לתפיסת העולם שלי. במקום לראות את הבניינים היהודים הריקים במזרח אירופה, למה לא להתרכז בתמיכה במוסדות התורה הגדולים שיש היום בעיקר בישראל, אך גם באמריקה ובמקומות יהודיים אחרים בעולם? נוסטלגיה לעולם איננה אבן פינה לעתיד חזק יותר. התרכזות בעבר מולידה חזרה על שגיאות העבר ותוכניות לעתיד שמבוססות על הבנה שגויה של החלטות שהתקבלו בעבר.
לא ידוע לנו מה היו אומרים או עושים מנהיגי העבר אילו חיו היום. איש אינו יכול לדעת זאת בוודאות, ולכן השלכת דעות מהעבר על הנסיבות בהווה תמיד לא נכונה בשום אופן. ההווה החולף כהרף עין דורש עצבים חזקים וחזון ברור. את המעלות האלה לא נשיג מהתפלשות בנוסטלגיה ובזיכרונות שמבוססים בעיקר על משאלות הלב.
