Printer Friendly
שבת הגדול
חג הפסח נכנס לחיינו ולבתינו בשבת הגדול שקודמת לו. על אף שבכל הדורות הוצגו תשובות רבות לשאלה מדוע השבת שלפני פסח נקראת שבת הגדול, נראה לי שיש עניין מרכזי אחד שנותן תשובה לשאלה זו, והוא הטענה שגדולת השבת היא-היא זאת שמאפשרת לחג הפסח, על הניסים החירות והגאולה שיש בו, להתרחש.
המדרש מספר לנו שבני ישראל שמרו סוג מסוים של שבת כבר במצרים, תחת שלטון פרעה. אפילו לפני קבלת התורה בהר סיני, במרה, כבר צווו בני ישראל ולמדו על השבת. המן שירד מן השמים בכל ימות חול היה תזכורת מתמדת לקיומה ולקדושתה של השבת. בלי שבת, חג פסח מאבד הרבה מן המסר ומן התכלית שלו. לפיכך השבת עצמה מאצילה הרבה מהדרה ומגדולתה לחג הפסח שבא בעקבותיה. פסח בלי שבת הוא באמת ובתמים חג נטול חירות רוחנית, שהיא מטרתו ותכליתו. אשר לחירות הגופנית, הגם שזאת חיונית ביותר לשגשוגם של חיים אישיים ולאומיים, היא לא באמת מדברת אל הנפש.
בספרו של יוסף מנדלביץ' על שיביו בכלא הסובייטי הוא מספר שישב בתא כלא עם כומר בפטיסטי. אחרי שבילו שעות במחשבה על עצמם ועל גורלם, הם הגיעו למסקנה שקרוב לוודאי שהם לעולם שוב לא יחושו, גם לא אחרי שישוחררו מהגולאג, חופשיים ורוחניים כפי שהם חשים באותו תא צר וקר. זאת החירות הפנימית שפסח שואף להשיג. במונחים יהודיים, רק השבת יכולה לעזור לאדם להגיע לשם.
הקושי של היהודי המודרני בשמירת השבת טמון באלפי ההלכות וההגבלות שמגדירות את השבת, למעשה. אך אותן הלכות והגבלות הן גם אלה שמעניקות לשבת את קדושתה ואת אופייה הרוחני, שכן בלעדיהן השבת הופכת ליום רגיל בשבוע.
בישראל, בחוגים מסוימים בחברה שלנו, הידרדרה השבת לזמן של שכרות, זימה, דקירות ותאונות דרכים מחרידות. השבת הפכה מהיום הכי מיוחד וחיובי בשבוע ליום המפחיד מכולם. החירות הזאת, לכאורה, שיש בהתנהגות בלי מעצורים ובמעשים שלא מלווים במגבלות או בלמים, היא שיוצרת את מפלצת האלימות הזאת ואפילו את ההתנהגות הקטלנית בלילות שבת ובמוצאי שבתות.
בכל דבר בחיים יש מגבלות וכללים. הם קיימים למען טובת הכלל והפרט, כדי ליצור שלום לחברה ולהביא רווחה ליחיד. עצם קיומן של הלכות שבת והמגבלות שנלוות אליה מעניק לה שקט ושלווה, הוד וקדושה. משום כך, גדולת השבת חייבת לבוא לפני חג הפסח, כדי שפסח עצמו יקבל ביטוי הולם ותכלית ראויה.
אני יודע שיש כאלה שיבוזו לחוכמה הרבנית הזאת, אך אלפי שנות היסטוריה ומסורת יהודית מוכיחות שהיא נכונה ומדויקת.
מקובל שרב הקהילה נושא דרשה גדולה בשבת הגדול. בתחילה נועדה הדרשה לסקור את ההלכות והמנהגים החשובים שנוגעים לקיום חג הפסח כהלכתו. עם הזמן הפכה הדרשה הזאת להזדמנות להציג את כישוריו וידיעותיו של הרב בגמרא ובשו"ת. בדור שלנו הפכה הדרשה גם לבמה, בייחוד כאן בישראל, להצגת דעותיו של הרב בנושאים לאומיים ופוליטיים שנוגעים לישראל ולעולם היהודי בכלל.
המדרש מלמד אותנו שלכל דור יש המטיפים והדרשנים שלו, ובכל דור הם מתאימים לצרכים של בני דורם ומתייחסים לבעיות של תקופתם ושל מקומם. אך החוט המקשר בכל הדורות הוא שבת הגדול. הנאמנות האיתנה למושג השבת ולהלכות ולמנהגים המגדירים אותה היא זאת שמעצבת כל דיון בנושא יהודי. הביטחון והרציפות של העם היהודי תלויים במידת שמירת השבת וקיומה.
חג פסח, שמסמל את הצלחת המפעל הלאומי היהודי וניצחוננו על אלה שמבקשים להשמיד אותנו, מתאפשר ומשפיע רק אחרי חוויית שבת הגדול. זה סוד הגדולה המיוחדת של השבת הזאת.
