Printer Friendly
ט"ו בשבט – החג הירוק
השבת הזאת ראויה לציון בכפליים. חוץ מקדושת השבת עצמה, בשבת יהיה גם ט"ו בשבט והשבת הזאת נקראת שבת שירה, מפני שבקריאת התורה אנחנו קוראים את השירה ששרים משה ובני וישראל על ים סוף אחרי טביעת פרעה וחילו, וההפטרה היא שירת דבורה הנביאה לרגל תבוסת המלך והמצביא הכנעני העריץ.
ט"ו בשבט מוזכר במשנה כראש-השנה לאילנות, תחילת השנה החדשה לפירות ולטבע. כמו בכל ההיבטים של היהדות והחיים היהודיים, יש לזה משמעות הלכתית, אך לא זה הנושא של המאמר הזה. ט"ו בשבט מזכיר לנו את הקשר שלנו לאדמתנו וליבולה. הוא גם מצביע על הקשר העמוק, לפי התורה, שקיים בין הטבע, האקולוגיה והגנת הסביבה לעם היהודי בפרט ולאנושות בכלל. הקב"ה שם אותנו בעולם הזה כדי לעבוד את האדמה ולשומרה, כדי שנשתמש במשאביה לטובתנו, אבל גם כדי שנגן עליהם מפני ניצול הרסני. יש בתורה איסור להשמיד עצים, מזון ותוצרת חקלאית ואיסור להרוס את העולם באופן כללי שלא לצורך ובלי מחשבה תחילה. לפירות ארץ-ישראל יש קדושה. כאשר אנחנו אוכלים מהם בט"ו בשבט, אנחנו מחדשים את המחויבות שלנו לשמור על הקדושה הזאת ולהשאיר לדורות הבאים אחרינו עולם טוב ומבורך.
כשהציוויליזציה התקדמה והטכנולוגיה פתחה אופקים חדשים לניצול המשאבים הטבעיים של כדור הארץ, נראה שבריאותו של הכוכב שלנו הלכה והידרדרה. החל מהיעלמות יערות הגשם ועד סכנת ההתחממות הגלובלית והמסת כיפות הקרח, כוכב הלכת שלנו כבר נמצא בעצמו בסכנת הכחדה. מסיבה זו קמו בכל העולם המערבי מפלגות "ירוקות" שמנסות להשיב לטבע את שיווי המשקל הראוי, להחזיר לו את האיזון שיגן עליו. אך כמו שנהוג בכל תחום פוליטי אחר, לא די בחקיקה ובפעילות בקהילה כדי להשיג את המטרות שקבעו להן מפלגות אלה. צריך לכבוש את לב האנשים ולשכנע אותם בצדקת המטרה כדי לשנות את המגמה ולהתגבר על הקשיים ועל אסונות הטבע הצפויים. זה עניין של חינוך ומחויבות, של התמדה וחשיבה חכמה. כל אלה נחוצים כדי לנצח במאבק הזה בטווח הרחוק.
ליהדות ולערכים היהודיים יש תפקיד חשוב במצב הזה. היהודים מומחים בחינוך לטווח הרחוק, במחויבות, בהתמדה ומחשבה חכמה. זה סוד קיומנו במשך אלפי שנים. אם נראה את ט"ו בשבט כחלק מפרויקט חינוכי זה, נוכל להעניק למפעל הזה קצת קדושה ורקע היסטורי. זה יסייע לנו להבטיח שגם הדורות הבאים יוכלו ליהנות מהפירות החדשים והטעימים שגדלים באדמה הטבעית של ארץ-ישראל. "ירוק" לא צריך להיות עניין לחילוניים בלבד. גם לתורה ולערכי היהדות יש הרבה דברים לומר בעניין זה.
בגלות הארוכה של עם ישראל מארצו, ט"ו בשבט היה תמיד תזכורת חמה למה שהיה פעם ועוד ישוב להיות. היהודים אכלו פירות יבשים וחרובים קשים וחשבו על ירושלים ועל עולם טוב יותר לכולם. גם בלי יכולת לרכוש קרקעות, היהודים העריכו את קדושת האדמה ואת ברכתה ושפעת יבולה. הם נזהרו שלא להשמיד את הצומח, לא לעקור עצים בלי מחשבה, לא לבזבז המתנות היקרות שהטבע נותן לאדם. הגישה הזאת נכנסה להלכה היהודית והתקדשה באורח החיים היהודי.
מסופר שרב גדול התהלך פעם עם הגאון הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל, רבה הראשי של ארץ-ישראל, ומתוך הלהט של דיון תלמודי סבוך קטף עלה מענף עץ סמוך. הרב קוק פנה אליו ואמר לו בעצבות: באמת מפריע לך שהעלה הזה יוכל לחיות עוד כמה חודשים? כבוד לחיים, לכל צורות החיים בעולמנו המופלא, הוא אבן דרך בגישה של היהדות ובמחשבה היהודית. בט"ו בשבט ראוי שנבין את הערכים העמוקים שעומדים מאחורי הפירות הטעימים שאנחנו אוכלים. זה החג "הירוק" שלנו, תזכורת לכך שאנחנו אחראים למתנות שהאל נתן לנו ושמחובתנו לשמור ולהגן על הטבע.
