Printer Friendly
מעבר לפינה
השבת נשלים את קריאת ספר בראשית. עם סיומו של החומש הקדוש הזה, נראה שהעם היהודי נמצא בגן-עדן קטן. יעקב הולך לעולמו כשהוא מוקף במשפחתו המאוחדת, בנו יוסף הוא המשנה למלך מצרים, נכדיו לומדים איתו את דרכי האלקים, והקב"ה הבטיח לו שצאצאיו יעזבו את מצרים וישובו לארץ כנען.
בני ישראל חיים בארץ גושן הפורייה, רבים מאוד ומצליחים מאוד. יוסף זוכה לראות את ניניו על ברכיו ומבטיח לאחיו ולצאצאיהם שיום אחד הם יעזבו את מצרים ומבקש מהם להישבע שיעלו את עצמותיו איתם ויקברו אותם בארץ ישראל. בסיפור הפרשה הזה אין שום רמז לאסון שעתיד ליפול על משפחת יעקב לדורותיה. עבודת פרך, ייאוש ושעבוד אינסופי, לכאורה, לפרעה "אשר לא ידע את יוסף" ממתינים להם מעבר לפינה בסיפור האנושי הזה.
על אף שהמדרש מנסה לשים דברי נבואה גם במחשבות וגם באמירות של יעקב ויוסף, פשטות פסוקי הפרשה לא מתייחסים לנפילה המתקרבת שממתינה למשפחת יעקב. התורה לא מרשה לנו להציץ מעבר לפינה ולראות מה צופן העתיד לעם היהודי. נצטרך להמתין לפרשת השבוע הבא כדי לשמוע על הקשיים שמחכים להם.
בהיסטוריה היהודית התרחיש הזה חזר על עצמו לעתים קרובות. האם יהדות ספרד בתור הזהב שלה אפילו שיערה שממתינים לצאצאיה בשנת ה'רנ"ב (1492) גירוש והמרה דת כפויה? האם יהדות פולין, שהוזמנה לשם לפני 800 שנה וקיבלה אוטונומיה ושלטון עצמי ממלכי פולין באותה עת אפילו דמיינה אז את הפוגרום הרצחני של פרעות ת"ח-ת"ט 400 שנה אחר כך, או את האנטישמיות באותה הארץ בשנים שהובילו למלחמת העולם השנייה? כלום יהודי גרמניה, שראו את עצמם כגרמנים הטובים ביותר, חשבו שהיטלר יקום וימחק בעשור אחד את כל מה שהם חשבו שהשיגו במאות שנים? התשובה לכל השאלות האלה היא "לא!" מהדהד. איש לא יכול היה לראות מה מחכה לו מעבר לפינה ההיסטורית.
בשנת ה'תרצ"ח (1938), כשפורסם "הספר הלבן" הבריטי בעניין המנדט בפלשתינה דאז, מי שיער בנפשו שרק עשר שנים אחר-כך תקום מדינה יהודית עצמאית ותתקיים בהצלחה? ומה נאמר על עתידם של יהודי אמריקה החיים בנוחות, בנועם ובשאננות ב"ארץ הזהב" היום?
אינני מוכן להסתכן בתחזיות. למעשה, האופי הבלתי צפוי של האירועים בחיי האנושות כבר אמור לגרום לכולנו לנקוט משנה זהירות בהכרזות נחרצות בדבר מה שצופן העתיד. לפי שעה אין לנו פריסקופ קסמים שמאפשר לנו להציץ מעבר לפינה ולזהות אירועים עתידיים בחיינו או בחיי האומה. השפל הכלכלי הנוכחי שם ללעג את כל תכנוני ההשקעות לטווח הרחוק של המומחים, לכאורה. החיים תמיד לועגים לתוכניות ולוודאויות שלנו.
היהדות מלאה אופטימיות ותקווה. בסופו של דבר הכול עוד יסתדר, גם אם לא מסופר לנו איך בדיוק זה יקרה. העם היהודי יצא ממצרים, התאושש מהגירוש ספרד. פולין וגרמניה הפכו לבעלות בריתנו, על פניו, והמדינה היהודית בארץ ישראל מתקיימת בהצלחה לא מועטה. המפלצת הסובייטית קרסה מכובד משקלה ומאכזריותה, ומיליוני יהודים סובייטים חופשיים להיות שוב יהודים. איש לא צפה את כל האירועים האלה בברור, ולמעשה, מעטים העזו לקוות שהם יהפכו אי-פעם למציאות.
אנחנו לא יודעים וגם לא יכולים לדעת מה ממתין לנו מעבר לפינה. ייתכן שזה טוב או אפילו טוב יותר ממה שאנחנו מעזים לקוות ולייחל. יש גם סיכוי שדברים אחרים, פחות נעימים, יתרחשו. לפיכך כל מה שנותר לנו הוא להתמודד עם ההווה כמיטב יכולתנו ותבונתנו. העתיד טרם הגיע, ולכן אנחנו צריכים להתמודד עם מה שניצב לפנינו כעת, ובמקביל להוסיף להפיק לקחים ממה שקרה לנו בעבר.
יעקב אמר לנכדיו "המלאך הגואל אותי מכל רע יברך את הנערים ויקרא בהם שמי ושם אבותיי". הברכה הזאת תקפה לגבי כולנו גם היום.
שבת שלום,
