Printer Friendly
התחלות אנושיות
בפרק הפותח אותה, מתייחסת התורה לטבע האמיתי של בני האדם, בסיפור גירוש אדם וחווה מגן עדן. הנקודות המרכזיות בסיפור בוודאי רלוונטיות לחיינו ולימינו.
אדם וחווה אינם נשמעים למצות האלקים, ומתבלבלים בין החיפוש אחר ידע, חכמה ודעה אנושיים לבין רצון האלקים. הנטייה של בני האדם, אפילו של אנשים שרואים את עצמם כצדיקים ומאמינים, היא להאמין שהם חכמים יותר – יותר מהמסורת, יותר מהניסיון, יותר מהקב"ה עצמו. בדרך זו, כל אידיאל, מדיניות או ניתוח מצב של בני האדם באופן אוטומטי נחשב נכון, מתקדם ומועיל לאנושות. אפילו רוצחי המונים ופסיכופטים כמו היטלר, סטלין, מאו ודומיהם תמיד שכנעו את עצמם והצליחו לשכנע גם אחרים שמה שהם עושים – רצח של מיליונים חפים מפשע – נעשה, בסופו של דבר, למען טובת האנושות. הם היו חכמים יותר ממצוות האלקים שאוסרת להרוג אנשים סתם, ולכן היא לא חלה עליהם. הם ניחנו בחוכמה נעלה יותר שבזכותה הם עמדו מעל החוק והמוסר, לתפיסתם.
אדם צריך תמיד להיזהר מאלה שחושבים שהם חכמים מכולם ומבקשים לכפות את חוכמתם ואת תובנותיהם על אחרים. אלה האנשים שתמיד מובילים את האנושות לגירוש ממעט גן העדן שעוד נותר לה. למדנו את הלקח הזה מאדם וחווה בדרך הקשה. ראוי שצאצאיהם לא יצטרכו ללמוד את הלקח הזה שוב ושוב בכל דור.
נקודה חריפה שנייה בסיפור גירוש אדם וחווה מגן עדן מלמדת אותנו שבני אדם אינם יכולים להסתתר מההשלכות של מעשיהם. בסופו של דבר, צריך לשלם את המחיר. כשתוכניות של בני אדם משתבשות, כשהאידיאלים שלהם הופכים לאלילי שווא, כשהם מבינים את ההשלכות ההרסניות של תקוות ומעשים מהעבר, כשהם עומדים עירום ועריה בפני דין ההיסטוריה ונושאים את ההשלכות הבלתי צפויות של מעשיהם והחלטותיהם, רוב בני האדם מתנהגים לפי הדוגמה שנתן אדם הראשון ומנסים להסתתר מפני שגיאותיהם. אדם מסתתר בצמחייה של גן עדן ובתמימותו חושב שיוכל להתחמק מהעימות הבלתי נמנע עם האלקים. נדמה לו גם שהוא לא יצטרך להתעמת עם עצמו.
ואז קולו של האלקים שואל את שאלת כל השאלות "אייכה?" איפה אתה? השאלה הזאת לא מתייחסת למיקומו עלי אדמות. זאת שאלה נוקבת של בחינה עצמית שמושלת בכל מעשינו בתהפוכות החיים. השאלה "אייכה?" מופנית אלינו בכל רגע של ערות. הסתתרות בשיחים לא עוזרת, שכן, בסופו של דבר, השאלה הזאת נובעת מעמקי קיומנו ואי אפשר להעלים אותה או להתעלם ממנה עד אין סוף.
אחרי מאות שנים של חילוניות – אייכה? אחרי עשרות שנים של עשיית שלום וויתורים חד צדדיים – אייכה? אחרי רדיפה אחר דברים חומרים עד התעלמות מכל דבר אחר - אייכה? אין מסתור מפני השאלה. זה מה שמנחה ומדריך אותנו בחיים הפרטיים והלאומיים.
תובנה אחרונה שבוודאי אפשר למצוא בסיפור אדם וחווה וגירושם מגן עדן נוגעת לבגדים שהאלקים עשה להם, כביכול, כדי לכסות את מערומיהם. בתורה מתוארים הבגדים אשר נעשו עבורם מחומר שנקרא "עור", בעין. התלמוד מספר לנו שבתורתו של רבי מאיר, התלמיד החכם הגדול שחי במאה השנייה לספירה, המילה נכתבת עם אלף, "אור". לבני אדם יש בחירה במה לכסות את התנהגותם השפלה והעקשנית. הם יכולים לכסות אותה בעורות, בפרוות ובבדים מפוארים. אך בסופו של דבר, החומרים האלה מתבלים, נקרעים ומתפוררים או יוצאים מהאופנה. האפשרות של רבי מאיר היא לכסות אותם באור, בתורה ובאמונה, במחויבות ובהתמדה, בחרטה ובמעשים טובים.
האור הראשון של הבריאה עדיין קיים ביקום ובעולם. אם בני האדם יהיו חכמים מספיק כדי להתעטף בו, נוכל לכסות את העירום המביש שלנו ולא ניאלץ לחזור על שגיאות העבר בשיקול דעת ובמעשים. ראוי שנשתדל לשמור על גן העדן המוחשי והרוחני ככל הניתן בשנה החדשה הבאה על כולנו לטובה.
שבת שלום,
הרב דוב בערל וויין
