Printer Friendly
המילה המדוברת
נאומים של מנהיגי עולם וראשי מדינות מושכים מאד את תשומת לבנו בימים אלה. לארצות הברית יש בפעם הראשונה מזה עשרות שנים (אולי מאז רונלד רייגן) נואם בחסד, ברק אובמה. נאומיו היו חלק חיוני ממסע הבחירות שלו לנשיאות, ובמילותיו של תיאודור רוזוולט, הוא מנצל את תפקידו כ"עמדת יתרון" ביעילות ובעקביות. אולי מאז ימיו של פרנקלין רוזוולט לא היה נשיא שהצטיין בתקשורת כאובמה. הוא הצליח לעשות זאת למרות הצורך במסרים של שלושים שניות בלבד שמגבילים כמעט כל מנהיג פוליטי אחר.
חלק ניכר ממה שמתרחש בעולם היום מזכיר במידה מבהילה את שנות ה-30 של המאה ה-20: אנטישמיות הולכת וגוברת, עייפות ממלחמות, משבר כלכלי, היעדר אמון בממשלות ובמוסדות, כלי נשק מפחידים, "מלחמות קטנות" בלתי פוסקות, אימפריות דועכות ומעצמות עולות - כל אלה תזכורות מוכרות ומדאיגות מהעולם שהיה לפני 80 שנה כמעט. אז, המילה המדוברת שהגיעה דרך הרדיו, היתה מקור לסכסוך ולהשראה, לתקווה ולייאוש. בגרמניה קולו הבוטח של היטלר ונאומיו השטניים הפנטו עם שלם ודחפו אותו להאמין שהוא הגזע השליט ולפיכך יש לו זכות לכבוש, לשלוט, להרוס ולהשמיד את מי שנראה בעיניה נחות. קולו של פרנקלין רוזוולט נתן לאמריקנים תקווה, אך שום שיחה לא ריפאה את חוליי השפל הכלכלי הגדול. מוסוליני צעד על המרפסת והכריז על לידתה המחודשת של האימפריה הרומית, ורוב האיטלקים התייחסו אליו ברצינות בתחילה. וינסטון צ'רצ'יל הזהיר במילים קודרות ומדויקות מפני יום הדין הקרב בפרוזה מעולה ובכושר הנאום הייחודי לו. המילה המדוברת היתה באופנה.
אני משער שנאומו של בנימין נתניהו (שלא שמעתי, הואיל וטור מבריק זה נכתב בבוקר יום ראשון) יכיל גם הוא דברי נאים, אך לא יספק את הערבים, את הממשל האמריקני, את חברי הקואליציה, את האיחוד האירופי וגם ישראלים רבים. אך חשוב שישראל לא תזנח את המילה המדוברת ותשאיר אותה לאויבינו ושונאינו. איש מראשי הממשלה של ישראל לא היה נואם מוצלח, וזה היה עוד פגם בחוסר היעילות הכללית שאפיינה את יחסי הציבור שלנו. נתניהו הוא הדובר הטוב מכולם, גם בעברית וודאי באנגלית. הצהרה ברורה של מדינת ישראל על מטרותיה ועל המדיניות שלה והגנה נלהבת על ביטחונה תהיה בוודאי בעלת חשיבות רבה בארץ ובעולם.
הדברים החשובים של נביאי ישראל נאמרו לעם בעל-פה, ורק אחר-כך הועלו על הכתב. אין זה מקרה שהקב"ה נתן לנו תורה שבעל-פה, שהוסיפה להתפתח במשך דורות כדי להגיע להבנה וליכולת להתמודד עם האתגרים שעמדו בפנינו בזמנים ובמקומות שונים. הניואנסים של הקול האנושי מגלים לנו תובנות שלעתים קרובות אי אפשר להביע במילה הכתובה.
מורי ורבי הגדול, הרב חיים קרייסווירטה זצ"ל, אמר לי לא פעם שהנשק הגדול ביותר שיש לרב הוא המילה המדוברת. גורם גדול שתרם לתהליך החילון ביהדות מזרח אירופה במאה ה-19 ובראשית המאה ה-20 היה שתיקת המנהיגות הרבנית של התקופה. רבנים שהמעיטו לדבר בציבור וגם כשדיברו נשאו דרשות למדניות, לא היו מסוגלים לעורר את המוני היהודים להילחם למען המסורת. לשמאל ולתנועה החילונית היו נואמים רבים שהמסר שלהם, גם אם התגלה לבסוף כשקרי ומטעה, נשמע והתקבל.
גם היום אויבינו מדברים בקול רם, ואילו אנחנו מגבילים את עצמנו להודעות קרות ונטולות רגש בעיתונות. הקב"ה מצווה את משה שוב ושוב לדבר אל בני ישראל. בתלמוד למדנו את העיקרון ששתיקה יכולה להתפרש כהודאה. בייחוד היום, בעולם של תקשורת מיידית, ליכולת לדבר ברור והיטב ולהעביר מסר יהודי משמעותי יש חשיבות מכרעת ביותר. בבתי הספר ראוי שנשים דגש על דיבור בפני קהל לא כמקצוע בחירה אלא כלימודי חובה. נוכל להימנע מהאסונות של המאה ה-20 רק אם נדע לשכנע אחרים בצדקתנו בעזרת המילה המדוברת.
