Printer Friendly
שבועות
יש מסורת ארוכת ימים שמקשרת את מגילת רות לחג השבועות. מגילת רות היא הספר היהודי שעוסק בנדיבות ובחמלה, בייחוד כלפי אנשים בחברה שמרגישים חלשים ונחותים בגלל נסיבות חייהם ומצבם החברתי. זה כולל אלמנות ויתומים, גרים וזרים, עניים ושאר חסרי ישע. עם רות ונעמי, גיבורות המגילה ואמהות ישראל, מתיידד בועז, איש בעל מעמד ועוצמה, שמסכן לא מעט בהצילו אותן מעוני ומנטישה. ממעשה זה של חמלה ונדיבות צומחים אהבת נצח, נישואים וילד שעתיד להיות ממייסדי שושלת בית דוד, מלכות ומושא כל התקוות והערגות המשיחיות.
היהדות רואה בכל דבר פעוט לכאורה עניין גדול ובעל חשיבות בזכות עצמו, שכן איש לא יכול להעריך או לחזות את ההשלכות של המעשה הטוב, ולו הפעוט ביותר, כלפי הזולת. חז"ל אומרים שאילו פלוני אלמוני היה יודע את התוצאות של מעשה החסד הקטן שהוא עשה, הוא היה עושה יותר וביתר כוונה.
מגילת רות מתעדת בפרוטרוט את "התפריט" של ארוחת הצהריים שנתן בועז לרות לאכול. אילו ידע בועז את ההשלכות הקוסמיות והדוריות של מעשה החסד הזה, של מתן מזון לאלמנה זרה וחסרת ישע, בוודאי היה נותן לה ארוחה טובה עוד יותר ומסייע לה יותר.
חכמי התלמוד לימדו אותנו שטוב-לב, נימוס, נדיבות וחמלה - דרך ארץ - קודמים לתורה. חג השבועות שאנחנו חוגגים לזכר מתן התורה לבני ישראל על הר סיני מגיע אלינו דרך מגילת רות. התורה איננה רק הלכות ומצוות. היא גם מערכת ערכים. כדי להבין ולהעריך את התורה עצמה, יש תחילה להבין ולהעריך את מערכת הערכים שלה. ולא, יש סכנה, כדברי הרמב"ם, שאדם יהיה "נבל ברשות התורה".
מגילת רות, על אף שנכתבה מאות שנים אחרי מתן תורה בהר סיני, היא בעצם הקדמה לתורה. העם היהודי מתחיל באברהם ובשרה, אבינו ואמנו, שטוב-לבם והכנסת האורחים שלהם הם אלה שאפשרו להם להפיץ את מסר המונותיאיזם בעולם הפגאני. לארמון התורה נכנסים דרך גן של טוב-לב. טוב-לב ודאגה לזולת היו סימן ההיכר של העם היהודי בכל שנות קיומו. הם הבטיחו שהתורה תישאר בתוכנו ויצרו קשר נצחי עם הר סיני שאותו חג השבועות מציין.
חכמי התלמוד אפיינו את עם ישראל כ"רחמנים בני רחמנים". כל זה מקבל ביטוי במגילת רות ובחג השבועות.
בחג השבועות נהוגות מסורות חשובות רבות, אך לפני שנלך לאיבוד בארוחות החלביות ובכנסי לימוד שנמשכים כל הלילה בלי להבין את המשמעות האמיתית של החג הזה מהתורה, באה מגילת רות ושמה הכול בפרספקטיבה הנכונה. קבלת התורה באמצעות התנהגות טובה ורחומה כלפי הזולת היא רעיון מרכזי ביהדות.
תנועת המוסר החל מלפני כ-150 שנה ניסתה להפיץ את הרעיון הזה בחברה היהודית בליטא ובחלקים אחרים במזרח אירופה. הוא ראוי לתמיכה היום, בייחוד בחברה שנעשתה יותר ויותר אנוכית. יש מרחק עצום מהחיים היהודיים ב"תחום המושב" אז ועד החיים בחברה שלנו כיום, מרחק עצום של זמן וגישה, אך הבעיות האנושיות לא השתנו וכך גם החולשות והחסרונות שלנו.
התורה מנסה לרומם את שדה הראייה שלנו כדי שנראה מה אפשר וצריך לעשות בחיים ובחברה שלנו. התורה מדגישה את המסר הזה באלפי דרכים שונות. מגילת רות היא מדריך מושלם שיסייע לנו להגיע להישג הזה. עלינו לדעת שרות, נעמי, בועז, אלימלך, מחלון, כליון, פלוני אלמוני וכל הדמויות שמופיעות במגילת רות עדיין מתהלכות בקרבנו. בזכות ההבנה הזאת, קבלת התורה שלנו בחג השבועות תהיה משמעותית וכנה יותר.
