Printer Friendly
ל"ג בעומר והאפיפיור
העם היהודי מציין השבוע את ל"ג בעומר, היום ה-33 לספירת העומר, במדורות, בארוחה חגיגית, במצעדים, במוזיקה, בתספורות וקיצוצי זקן. היום הזה מציין את סיומה של תקופה טרגית בהיסטוריה היהודית, במאה השנייה לספירה, שבה תלמידיו של רבי עקיבא הפסיקו למות ממגיפה מסתורית שהרגה אלפים מהם. דעה אחרת, שיש לה סימוכין במסורת, אומרת שתלמידי רבי עקיבא הלכו אחרי רבם ותמכו במרד בר כוכבא נגד הקיסר הרומי אדריאנוס. המרד הזה הסתיים באסון לעם היהודי, ומספר עצום של יהודים נרצחו על ידי הלגיונות הרומאים במהלך המרד ואחריו.
איכשהו כל המיתות האלה פסקו בל"ג בעומר, והאבל על ההרוגים הושעה לאותו היום. במהלך ההיסטוריה החל היום הזה לסמל גם את יום מותו של התנא הגדול והקדוש מהמאה השנייה, רבי שמעון בר יוחאי, שקבור בהר מרון בגליל העליון. גם עלייה של מאות אלפי יהודים לקברו בל"ג בעומר הפכה למסורת בישראל. בגלל המדורות הרבות שמדליקים בהתלהבות ילדים ובני נוער בישראל בל"ג בעומר, הארץ כולה מכוסה בענן עשן לא נעים. זה בעייתי מבחינת הסביבה, אבל גם מרגיע באופן מעורפל. המנהג והמסורת מציינים, כהרגלם, אירוע היסטורי שנעוץ עמוק בזיכרון היהודי הקיבוצי.
השבוע האפיפיור של רומא בא לבקר במדינת ישראל המודרנית. כל הביקורים של האפיפיורים בישראל, ודומני שבנדיקטוס הוא הרביעי שעושה זאת, עוררו עניין רב וגם מחלוקת מסוימת. הוותיקן, בהיסטוריה הארוכה שלו, לא תמיד היה ידיד לעם היהודי, בלשון המעטה. עם זאת, העובדה שהוותיקן מכיר במדינת ישראל כאומה לגיטימית - דבר שהעולם המוסלמי טרם עשה - והעובדה שהוא טורח לנסות לתקן את הוראותיו, תפילותיו ואת התיאולוגיה שלו ביחס לעם היהודי הן אירוע חשוב. הגילויים אחרי השואה, שיתוף הפעולה שבשתיקה של הוותיקן ושל האפיפיור פיוס ה-12, צמיחתו של זרם ליברלי יותר בתוך הקתוליות בסוגיות רבות - כל אלה תרמו ליחסי גומלין חדשים בין היהודים לוותיקן. הכנסייה העלתה אותנו למעמד של "אח בכור", חדלה באופן רשמי מפעילותה המיסיונריות נגד יהודים, והשתדלה לנקוט במה שנראה בעיניה כמדיניות מאוזנת כלפי מדינת ישראל.
אין ספק שהכנסייה צריכה לעשות עוד דרך ארוכה כדי לכפר על התנהגותה האכזרית והאלימה כלפי היהודים במשך אלפים שנה, אבל ברי לכל מי שמתבונן במצב בלי דעות קדומות שהגישה של הכנסייה כלפי היהודים היום טובה יותר ממה שהיתה בכל ההיסטוריה הארוכה שלה. עצם הנוכחות של האפיפיור בישראל השבוע הוא אירוע שראוי להערכה בשל משמעותו ההיסטורית.
האפיפיור בוודאי יבחין בענן העשן מעל ירושלים בל"ג בעומר. וייתכן שפמליית היועצים והמומחים שלו כבר הסבירה לו מדוע אירוע המדורות המסוים הזה מתרחש, אך אני רואה סמליות בכך שביקור האפיפיור מתקיים בל"ג בעומר. הכנסייה הטמיעה בתוכה את האימפריה הרומית על תרבותה ופולחניה. היהודים הוסיפו להילחם בתרבות הרומית ובמנהגיה גם זמן רב אחרי שאדריאנוס ולגיונותיו הביסו אותם, לכאורה. מה ששרד ונשאר חיוני בתורת הכנסייה הוא מה שהכנסייה אימצה מהיהדות. ביקור האפיפיור בישראל השבוע מאשר את האמת הזאת.
אבותינו שחיו בחשכת הגלות אלפי שנים, שחיו תחת שלטון הכנסייה, היו נדהמים מהעובדה שהאפיפיור ברומא מגיע לביקור רשמי בירושלים היהודית, במדינת ישראל. אך כפי שאנחנו מתייחסים לכל מאורע היסטורי פלאי בסיפור שיבת העם היהודי לארץ מולדתו, גם לביקור האפיפיור אנחנו מתייחסים באדישות-מה: כמטרד במקרה הגרוע, שהרי התחבורה בירושלים תהיה בלתי נסבלת במהלך ביקורו, ובמקרה הטוב, כמחווה אמיתית והיסטורית של רצון טוב ופיוס. דברי נביאי ישראל על כך שעמים רבים יבואו לירושלים לבקש את הא-ל ולחפש כאן קיום רוחני מוסיפים להדהד גם היום, חרף כל הסכנות והבעיות שבחיינו.
