Printer Friendly
עמלק
פעם היה שבט, אומה של רשעים, שנקרא עמלק. הוא ביסס את מעמדו כאנטיתזה של העם היהודי מבחינה גופנית, מוסרית וחברתית. הוא כעס על כך שקיים בעולם עם שמרגיש שיש לו שליחות מיוחדת, עם שמחויב לכללי מוסר שצמחו מהתגלות אלקית. עמלק חש מאוים מעצם קיומו של עם כזה, מפני שהרשע איננו יכול לשאת את נוכחות הטוב.
בנת ה'תש"א (1941) כבשו הגרמנים את העיר קלם שבליטא. העיר הקטנה היתה מפורסמת בחיים היהודיים שבה בגלל נוכחותה של ישיבה ידועה שהייתה התגלמות המוסר - כללי האתיקה היהודית בהתנהגות כלפי אלקים ואדם. הגרמנים השמידו את העיר כולה, הוציאו להורג את יהודיה והרגו את תלמידיה ומוריה של אותה ישיבה, שרבים מהם נקברו חיים. שם ובמקומות דומים אחרים נפגש הטוב עם הרשע פנים אל פנים.
בטווח הקרוב נראה היה שעמלק ניצח. ייתכן שתמיד ייראה לנו שהרשע מנצח - ראו את הטרור, רצח העם, ההונאה והצביעות המרושעת בעולמנו היום. אך בטווח הרחוק, הטוב הוא זה שמנצח ומוסיף להתקיים. לרשע יש מחיר כבד, והוא משמיד את כל אלה שעוסקים בו. הניצחונות של עמלק נראים אמנם מרושעים ומקיפים, אך הם זמניים בלבד. התורה מספרת לנו שהקב"ה נלחם בעמלק, כביכול, "מדור לדור". זאת אומרת שבאמת המידה של הזמן והדורות, עמלק ייזכר תמיד כמפסיד הנצחי, כעם המקולל והמתועב ביותר בתולדות האנושות, עם שנדון לגינוי נצחי בבית הדין של הצדק והמוסר.
התורה מצווה עלינו להשמיד את עמלק. על אף שעמלק איננו מזוהה עוד כשבט או כעם מסויים ומשום כך הציווי המילולי למחות את זכרו איננו תקף בימינו, הלקח הגדול שעלינו ללמוד מהמלחמה בכוחות הרשע בכל דרך אפשרית נותר ממשי ואמיתי גם היום, כפי שהיה בימיו של משה רבנו.
אסור לנו לשבת בחיבוק ידיים מול עמלק. זה המסר שמרדכי מעביר לאסתר כשהוא נתקל בהמן, העמלק של תקופתו. "אם החרש תחרישי בעת הזאת, רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר, ואת ובית אביך תאבדו". חוסר המעש של אסתר מול המן והמלך עלול להוביל למפלתה שלה. תקינות פוליטית וחנופה יביאו לנו רק שבחים זמניים. בסופו של דבר יבוא התיעוב, בזה אין ספק. בעמלק יש להילחם. אסור להיות נחמדים אליו או לקבל אותו. משום כך התורה מצווה עלינו לזכור את אשר עשה לנו עמלק, לזכור שהוא האויב הנצחי והבלתי מתפשר שלנו. הרשע לעולם איננו נכנע, ולכן גם לנו אסור להיכנע במלחמה שלנו ברשע. הקב"ה מצווה אותנו לזכור את הלקח הזה תמיד. אם נשכח אותו, או חלילה נתעלם ממנו, התוצאות עלולות להיות הרסניות והרות גורל.
הגדולה של מרדכי טמונה בעובדה שהוא הבחין בהמן וזיהה מה הוא באמת כבר בהתחלה, כשאחרים כרעו והשתחוו להמן בתקווה לרכך אותו ואת רשעתו.
"ומרדכי לא יכרע ולא ישתחווה". המן היה עמלק, ולעמלק אסור להיכנע. עמלק לא ייעלם רק מפני שאנחנו רוצים בכך. עמלק הוא תזכורת קבועה לכך שהחיים והחירות אינם מובטחים לנו בעולם הזה. התורה מצווה עלינו לזכור שעמלק נחלש - וזה גם הפועל שבו התורה משתמשת לתאר את הניצחון של יהושע על עמלק במדבר סיני, "ויחלוש יהושע את עמלק" - ובכל זאת, הוא תמיד קם מחדש בצורות שונות ובזמנים שונים.
יהודים רבים חשבו שהלקח הצורב מהשואה וממוראותיה יכחיד סוף סוף את האנטישמיות מאירופה אחת ולתמיד. עד כמה תמימה היתה האמונה הזאת אפשר לראות בדורנו ובמצבנו. עמלק הוא "ועידת דרבן" הראשונה והשנייה. עמלק הוא העמדה המתחסדת של ארגוני סיוע שמכנים הגנה עצמית פשע מלחמה. עמלק הוא הסיקור התקשורתי המוטה של האירועים שנוגעים לישראל וליהודים. עמלק הוא איראן ושלוחיה שמטרתם היחידה להשמיד את עם ישראל ומדינתו.
לפיכך התורה מתרה בנו שלא נטעה ולא נתפתה לאדישות כוזבת שאין לה מקום. "זכור את אשר עשה לך עמלק!" גם אם נרצה, עמלק לא ייעלם בעתיד הנראה לעין. בסופו של דבר, עמלק לא רק ייחלש אלא גם יימחה. אך עד שהיום הזה יגיע, שבת זכור תמיד תהיה חלק מלוח השנה היהודי ומחיינו.
