Printer Friendly

חודש אדר

חז"ל לימדונו: "משנכנס אדר, מרבין בשמחה". אין ספק שזה בגלל חג פורים השמח שנופל באמצע חודש אדר. עם זאת, יש לחודש אדר גם פן רציני, מפני שבו אנחנו למדים שהצלה מהמן לדורותיו היא חלק בלתי נפרד מההיסטוריה היהודית. עצם הצורך בנסים, כמו נס פורים, מלמד אותנו הרבה על היחס של העולם לעם היהודי.

בעולמנו היום הגל  הגובר של האנטישמיות שמתקבלת בשקט בארצות המערב רק מראה לנו שדברים לעולם אינם משתנים כשמדובר ביהודים. חרם על ישראל - ושיהיה ברור, "ישראל" היא מילת צופן מקובלת ליהודים בכלל, אפילו לנטורי קרתא - ספורטאים ישראלים שלא מורשים להיכנס לאירועי ספורט ולעתים, כמו בשוודיה, נאלצים לשחק באצטדיון ריק, ניסיונות לסלק השקעות, אוניברסיטאות אנטי-יהודיות ואנטי-ישראליות בגלוי, כניעה לארגונים מוסלמיים בכל ארצות המערב - כל אלה חלק מהעולם שלנו היום.  הקריאה "מוות ליהודים" יכולה להישמע בכל בירות אירופה המתורבתות במאה הנוכחית באין מפריע.

מעניין, אך גם מאכזב מאוד, שהיהודים לרוב חושבים שההתנהגות הזאת היא התנהגות נסבלת. זאת התגובה היהודית המצערת שמתבטאת בשריקה במעבר ליד בית קברות. במקום למחות בקול רם, להתנגד לכל הארגונים הלא-ממשלתיים הצבועים ולכל הקיצוניים בקמפוסים וברחובות, היהודים מקווים שאיכשהו הכול ייעלם מעצמו. זה לא יקרה, לצערנו.

אבל יש מקרים חריגים ומחממי לב גם בתמונה הקודרת הזאת. כוכב הטניס האמריקני אנדי רודיק פרש מטורניר הטניס בדובאי במחאה על הסירוב להכניס את הטניסאית הישראלית שחר פאר לדובאי. באירופה נערכים כנסים פרלמנטרים שדנים בשאלה איך להילחם באנטישמיות. האפיפיור ברומא גינה את האנטישמיות בפומבי ובתקיפות, משהו שקודמיו, לפני שבעים שנה, לא ראו לנכון לעשות, בלשון המעטה כמובן. ממשלת ישראל מתעוררת אט-אט ומבינה שצריך להילחם בשנאה הזאת באמצעים שלה: בשימוש טוב יותר בתקשורת, באינטרנט ובמאמצים בלתי פוסקים להרחיב את יחסי הציבור ולשפר את תדמיתה.

נס פורים חוזר על עצמו בכל דור. מההגדה של פסח אנחנו למדים שבכל דור ודור אנשים שקמים עלינו לכלותנו, מנסים להשמיד אותנו בגוף וברוח. איראן איננה חזיון תעתועים. עם זאת, חז"ל גם מלמדים אותנו שאסור לנו לסמוך רק על הנס. משמים עוזרים לאנשים שעוזרים לעצמם. אפילו נס פורים לא יכול היה להתרחש אלמלא המעשים והמעורבות של מרדכי ואסתר. חוסר מעש לנוכח שנאה כה גלויה לא מצדיק ניסים.

אנטישמיות היא אחד הכלים של הקב"ה, כביכול, להזכיר לעם היהודי את תפקידו המיוחד ואת שליחותו בעולם. הקב"ה לעולם לא ירשה לנו להתחמק מהשליחות ומהגורל שלנו. לעולם לא נהיה אומה ככל האומות, אך עלינו להגן על עצמנו, לפעול ולקוות לטוב כשאנחנו מגשימים את ייעודנו, ולהכריז עליו בקול רם מול העולם העוין.

ראוי להזכיר עוד פן של חודש אדר ושל האנטישמיות. בתלמוד נאמר ששנאת היהודים היא קיצור דרך להצלחה פוליטית. אך בטווח הרחוק המדיניות הזאת ממיטה חורבן על אלה שבוחרים בה. כל המדינות החזקות והאימפריות הגדולות שהלכו בדרך הזאת נעלמו מן העולם, ואילו העם היהודי שרד והשתקם.

בתקופתנו, זה היה ועודנו סיפורן של גרמניה וברית המועצות. נכון שגרמניה השמידה שישה מיליון יהודים, אבל בסופו של דבר, במונחים של עלות בשטח, בחיי אדם, בסבל ובתבוסה, מלחמת העולם השנייה הייתה אסון אדיר לגרמניה. עשרות שנים היא סבלה מחלוקת ארצה, ועד היום היא סובלת מקשיים שונים. המחיר הסופי שהיא תשלם על האכזריות שלה כלפי היהודים כמובן עוד לא חושב או שולם. המדיניות האנטי-יהודית של ברית המועצות הביאה אותה לדעיכה מפתיעה בסופו של דבר.

יש מחיר לפגיעה בעם היהודי. תשאלו את המן. חודש אדר מזכיר לנו את האמת העתיקה ואת מצבנו בהווה. חז"ל אמרו שאין שמחה גדולה מהשמחה שבהבנת המצב לאשורו. אולי משום כך אדר הוא חודש של שמחה. זהו חודש של הכרה במציאות ושל התנהגות נבונה וחזקה לנוכח המציאות הזאת. מסיבה זו, הוא גם חודש הניסים.