Printer Friendly

ציניות כפולה ומכופלת

הצידוק שנתנה ממשלת גרמניה לליל הבדולח היה ירי בפקיד של הקונסוליה הגרמנית בפריס. גרמניה הצדיקה רצח של שישה מיליון יהודים בטענה ש"האסון" של גרמניה הוא קיומם של היהודים בעולם. אז העולם היה קצת פחות מאוזן מכפי שהוא היום. היטלר הצליח לעלות לשידור ברדיו האמריקני, אך כאשר הכריז מלחמה על אמריקה, השתיקו אותו וגם דוברים פרו-גרמנים אחרים. איש באמריקה לא דיבר על סבלה של האוכלוסייה האזרחית בגרמניה, גם כאשר מפציצי בעלות הברית הפכו את כל הערים הגדולות בגרמניה לעיי חורבות.

שמונה שנים אזרחים ישראלים שחיים בדרום הארץ סובלים מדי יום ביומו מהפגזות של ארגוני טרור פלשתינים בעזה. כשישראל יצאה מרצועת עזה לפני שנתיים, ארגון החמאס, שעלה לשלטון באלימות והתחמש בעזרתן האדיבה של איראן וסוריה, הפך את ערי ישראל בדרום לאזור מלחמה. בכל הזמן הזה לא נשמעו מפיהם של שוחרי השלום בעולם הצהרות על פשעי מלחמה, על הפעלת כוח לא מידתית או על סבלם של האזרחים, כי הרי הקורבנות היו יהודים. לא היו שום כתבים שהציגו דיווחים קורעי לב על המשפחות שנפגעו בגוף וברכוש מהפגזות אלה. ככלל, העולם היה אדיש לסבלם של היהודים כהרגלו זה מאות שנים.

אך כאשר מדינת ישראל הגיבה בשבועיים האחרונים במאמץ למנוע את ההפגזות המתמשכות עליה, העולם התעורר.

הניו יורק טיימס בדרכו "המאוזנת" כתמיד, שם בכותרת את סירובה של ישראל להסכים להצעת הפסקת אש שלא היתה קיימת למעשה, אך לא ציין בכותרתו את העובדה שהחמאס מוסיף לירות טילים על אוכלוסייה אזרחית בישראל. נציבת זכויות האדם (תואר בלתי הולם בעליל) של האו"ם מדברת על החוק הבינלאומי ועל פשעי מלחמה, אך רק על פשעי מלחמה שמבצע צה"ל. החמאס והפלשתינים אינם מוזכרים כלל בהקשר זה. הם לא יכולים לעשות רע, אבל כל מה שהיהודים עושים הוא רע. קאסם על שדרות הוא דבר מובן ואיכשהו גם מוצדק. פגז מטנק על בית ששוהים בו מחבלי חמאס בוודאי אינו מוצדק.

החמאס מנצל באופן ציני את האוכלוסייה האזרחית הערבית לא פחות מזו הישראלית. אמבולנסים הופכים לאמצעי להברחת נשק. בתי חולים הופכים למרכזים לשיגור טילים. משאיות שנושאות סיוע הומניטרי לאזרחי עזה סופגות אש ממרגמות של החמאס, והצלב האדום - גם הוא אנטי-ישראלי ואנטי-יהודי בהיסטוריה שלו, במלחמת העולם השניה, ואפילו היום - מאשים את ישראל בקיומו של "משבר הומניטרי".

דבר מכל אלה לא מודגש בדיווחי החדשות בתקשורת העולמית, אם הוא מדווח בכלל. מטבע הדברים הטפות בנושא מוסר מעולם שאיננו מגיב כלל לבעיית הפיראטים בסומליה, לרצח ההמונים בקונגו ובדרפור ולמשטרים הרודניים בלוב ובוונצואלה לא עושות עלינו הרבה רושם. כאשר משתמשים בציניות יותר מדי היא מפסיקה להיות יעילה.

לא סביר שישראל תיתן היום אמון רב באו"ם, בכל מתווך אחר או בשוחרי שלום שמתרכזים רק במאבק שלנו, כאילו כל בעיות העולם וכל תחלואיו מקורם בארצנו הקטנה. כבר היינו בסרט הזה, והתוצאות היו הרות אסון לנו ולעולם כולו.

פעם טסתי לארצות הברית אחרי מלחמת יום כיפור, כשחרם הנפט הערבי עדיין היה בעיצומו, והיהודים חשו יותר משמץ של אי נוחות בארצות הברית. כשישבתי עם כיפה בחלק האחורי של המטוס, ישבה לידי אישה, שניכר בה שהיא אשת עסקים, שעבדה במרץ על המסמכים שלפניה. לפתע היא הרימה את עיניה, נעצה בי מבט ואמרה בלחישה רמה, "אתה מבין שכל הצרה הזאת בגללכם." על אף שהופתעתי קמעה מדבריה, התעשתי מיד והשבתי בקול רך, "גבירתי, את טועה. ייתכן שכל זה בגללנו, כי אנחנו עם מיוחד, כי אנחנו הקנרית שבמכרה, אך זאת לא אשמתנו."

ישראל נלחמת בעזה את מלחמתו של העולם ולא רק את המלחמה שלנו. אם לא ניתן מענה לטרור, הוא רק יתחזק ויתפשט. העולם יודע שזאת האמת, אך הציניות הטבועה בו והגישה האנטי-יהודית ההיסטורית שלו מפריעות לו לראות את האמת ודוחפות אותו להישמע ללבו הציני ולא לשכלו. נקווה שהציניות הזאת תמצה את עצמה בסופו של דבר. אל לנו להתרשם מקיומה או להתפלא עליו. עוד נדע ימים טובים מאלה.