Printer Friendly
נסיעות ונדודים
יהודים אוהבים לנסוע. הנתונים מראים שהישראלים, למשל, נוסעים יותר מרוב העמים האחרים בעולם המערבי. היהודים נדדו מראשית ימיהם, כבר מתקופת האבות. אברהם אבינו, יעקב אבינו, יוסף ואחיו, משה רבנו, דור המדבר שיצא ממצרים - כולם נסעו הרבה. אין צורך לומר שאחרי חורבן בית המקדש הראשון ועוד יותר אחרי חורבן הבית השני, התפזרו היהודים בכל ארבע כנפות תבל. היום מעטים המקומות בעולם, אם בכלל יש כאלה, שלא הייתה בהם התיישבות כלשהי של יהודים בתקופה כזאת או אחרת של קיומם.
אנשים בתעשיית הנסיעות מספרים לי שיהודים מהווים אחוז גדול מהנוסעים בעולם, הרבה יותר מהאחוז שלהם באוכלוסיית העולם. נראה שיש לנו בגוף ובתודעה גן של תאוות נדודים שדוחף אותנו לנסוע.
במונח "היהודי הנודד", שעולם עוין הצמיד לנו ככינוי גנאי, יש גרעין של אמת. היהודים באמת רוצים לנדוד, אם כי הם משתוקקים לנוחות ולביטחון גם במסעותיהם. מלבד נסיבות חיצוניות, הדחף לנדודים שלנו נובע גם מחוסר מנוחה פנימי ומהסקרנות של היהודים לגבי עולמו של הקב"ה וכל סודותיו. הנדודים גם פתחו פתח ליצירתיות כלכלית. יהודים עסקו בכלכלה גלובלית הרבה לפני שזו הפכה למונח רווח היום. הכלכלה והמסחר מילאו תפקיד מרכזי בהתפזרות של יהדות התפוצות.
סוחר בלונדון לפני 900 שנה העיר בצער ש"כל זמן שלשלמה מירושלים יש דודן, יצחק, בבגדד, תמיד יהיה מלח בלונדון." וכך באמת היה. בימי הביניים, כשלא היו דרכונים והיתה מעט מאוד ביקורת גבולות, היהודים נסעו בכל העולם בקלות רבה יחסית. הנוסע המפורסם והוותיק, רבי בנימין מטודלה, השאיר תיעוד של מסעותיו בכל המזרח התיכון בתקופת ימי הביניים. הוא תיאר את הקהילות היהודיות בספרד, בפרובנס ובלבנט בצורה חיה וססגונית. לרוב נסעו היהודים בקבוצות, כדי להגן על עצמם מפני שודדים ושונאים.
גם הרמב"ם וגם רבנו יהודה הלוי השאירו לנו (הרמב"ם בפרוזה וריה"ל בשירה מבריקה) תיעוד של מסעותיהם לארץ ישראל דרך הים והיבשה. אנשים עוינים ואסונות טבע תמיד היו סכנות שהתלוו למסעות כאלה. עם זה, בין אם זה מתוך תאוות נדודים, מתוך אהבת ארץ-ישראל ורצון עז לראותה ולחיות בה או כדי להשיג יתרונות מסחריים, היהודים נסעו הרבה ובקביעות בתקופה ההיא. בזמן הזה הגיעו היהודים להתיישב בצרפת, בגרמניה ובמרכז אירופה, בפולין, בליטא וגם בהונגריה. מסיבה לא ברורה היהודים בימי הביניים כינו את הונגריה "ארץ כנען" בימי הביניים. רוב ההגירה הייתה מסיבות מסחריות או כדי להימלט מפוגרומים ורדיפות. אך היהודים תמיד ישבו על המזוודות והיו מוכנים ומזומנים לנסוע למקום חדש ולא מוכר. הם תמיד העדיפו את הלא נודע על המוכר והרע.
היהודים גילו שכל מקום חדש מסביר פנים בתחילת התיישבותם בו. מלכי פולין קיבלו את היהודים והעניקו להם זכויות, ואפילו מידה רבה של אוטונומיה. רבנו מאיר שמחה הכהן מדווינסק, בפירושו הגדול לתורה "משך חכמה", מציין שהמאות הראשונות של ההתיישבות היהודית באזור חדש תמיד היו טובות ורגועות יחסית. רק כאשר חשו היהודים נוח מאד במקומם החדש החלו הצרות.
אחרי גירוש היהודים מספרד לפני 517 שנה, התפזרו יהודי ספרד בכל אגן הים התיכון. מקצתם אפילו נסעו לגרמניה ולמזרח אירופה, ושם הם הפכו לאשכנזים. הרב ברוך הלוי אפשטיין, מחבר הפירוש המפורסם לתורה "תורה תמימה" מציין שמשפחתו הליטאית היא למעשה ממוצא ספרדי. שם משפחתו המקורי היה בנבנישתי, אך כאשר המשפחה הגולה הגיעה לגרמניה והתיישבה בעיר אבשטין למשך כמה שנים, לפני שהמשיכה בדרכה לליטא, שונה שם המשפחה לאפשטיין. הוא אומר שכל אפשטיין שהוא לוי הוא במקורו יהודי מספרד.
במאה האחרונה ראינו הגירת המונית של מיליוני יהודים לצפון אמריקה ולארץ-ישראל. כולנו מקווים שימי ההגירה הכפויה שלנו הגיעו לקצם ושתיק הנסיעות שלנו ישמש אותנו רק בנדודים למטרות הנאה ומסחר.
