Printer Friendly
סוכות ושמחת תורה
כובד הראש והמורא של הימים הנוראים מפנים את מקומם להתרגעות ולשמחה של חג הסוכות. סוכות הוא חג שיש בו מרחב גדול של עבודת ד' ומצוות בעלי משמעות רבה. הוא נחגג ביופי, בארבעת המינים ובסוכה עצמה עם כל הצמחייה והקישוטים שיש בה. התכנסויות משפחתיות בחול המועד תורמים גם הם לאווירת החג ולתחושת הסיפוק וההישגיות שאנחנו חשים אחרי יום כיפור. אין פלא, אם כך, שחז"ל העניקו לחג הסוכות את הכינוי "זמן שמחתנו".
על אף שמזג האוויר לא תמיד משתף פעולה, - ובסוכות איננו נהנים מהנוחות של הבית ושל חדר האוכל שלנו - היהודים תמיד שמחים לשבת בסוכה. תחושה של שמחה וסיפוק לא תמיד קשורה לנוחות של הגוף או למותרות. מטרת החג היא לגרום לנו לחוש שמחה פנימית, לשמוח בחלקנו ולשים את מבטחנו בשנה הבאה עלינו לטובה ובכל ברכותיה.
יהודים גדולים ישבו בסוכות אפילו במזג אוויר קר מאוד, על אף שעל פי ההלכה מי שסובל מהישיבה בסוכה בגלל תנאי מזג האוויר פטור מהמצווה. הם אמרו שלא חשו שום סבל בישיבה בסוכה. עד כדי כך עזה הייתה תחושת הסיפוק שחשו על קיום מצוות הישיבה בסוכה בחג. מזג האוויר יכול להשפיע על מצב רוחנו, אך אין הוא מעכיר את נשמתנו או מונע מאתנו לחוש סיפוק ושמחה פנימית.
כשהייתי ילד, הוריי גרו בשיקגו בבניין דירות שלא הייתה בשום פנים ואופן אפשרות להקים סוכה בתחומו. שירכתי רגליים עם אבי לסוכה גדולה שהישיבה בנתה בשכונה שלנו. נוכחותה של אמי בשולחן החג חסרה לי, והאוכל תמיד היה כבר קר כשהגענו לסוכה. תמיד תהיתי מדוע, למרות כל זאת, אבי חש שלווה ושמחה בסוכה הגדולה של הישיבה כשהוא מוקף אנשים זרים ואוכל קר. הבטחתי לעצמי, הבטחה של ילד, שכאשר אגדל תהיה לי סוכה משלי.
כמה שנים אחרי שנישאתי, הצלחתי לקנות בית עם חצר אחורית, והתחלתי להקים שם סוכה בשמחה. השכן היהודי שלי מיד דיווח למחלקת הבנייה של עיריית שיקגו שאני בונה מבנה בלי רישיון. למחרת היום הלכתי למחלקת הבנייה והשגתי את הרישיון הנחוץ, שאותו הצגתי לעין כול. השכן צעק לעברי שכל השטויות האלה הן מטרד. אני, בקור רוח, הזמנתי אותו לבוא לאכול אתנו בסוכה. הוא פלט משהו, עזב ולא דיבר אתי שוב לעולם. התקרית רק חיזקה את הנחישות שלי להקים תמיד סוכה משלי בסוכות. הקב"ה שמע לתפילתי, וכבר יותר מחמישים שנה ברציפות יש לי בחג סוכה משלי לשמוח בה. הלוואי שזה יימשך גם בעתיד.
חג הסוכות מסתיים ביום שמח במיוחד, שמחת תורה. אולי אין עוד יום בשנה שמאפיין כל כך את היחסים של העם היהודי עם התורה כמו היום הזה. צעירים וזקנים, תלמידי חכמים ותלמידים מתחילים, אדוקים בדתם ואדוקים פחות - כולם מתאחדים ביום הזה ושמחים על הייחודיות שהתורה העניקה לעם ישראל. היום הזה מחזק את הדעה של רבנו סעדיה גאון (שכתב בבל לפני 1200 שנה ש"אין אומתנו אומה אלא בתורותיה". אנחנו עם אחד ומאוחד רק בזכות התורה. התורה מעניקה לחיינו מיקוד ומצפן מוסרי. היא מבטיחה לעם עתיד ונצחיות. היא קושרת יחד קבוצות אתניות שונות ומגשרת על פערי הזמן והדורות. משום כך אין פלא שהיהודים שמחים בשמחת התורה וחשים התעלות פנימית שלא מצריכה שום גירוי חיצוני.
יום שמחת תורה הוא לא רק השיא של חג הסוכות אלא גם הסיכום הסופי של חודשי אלול ותשרי שקדמו לו. יום שמחת תורה משמש ניגוד לימים הרציניים ומעניק משמעות ברורה ותכלית לימים השמחים. אשרינו שזכינו לקבל אוצר כזה, הנגיש לכולם ונצחי במשמעותו ובמסריו. אני מאחל לכולנו ששמחת החג תלווה אותנו בכל השנה החדשה.
