Printer Friendly
שוב אלול - הטענת משמעות לחיים
חודש אלול שוב הגיע עם כל היראה, הציפייה וההתרגשות השקטה. אלול הוא החודש האחרון בשנה, אבל במסורת היהודית הוא תמיד נתפס כחודש המבוא לשנה החדשה, חודש של הכנה, התבוננות פנימה, פשפוש במעשים והתחייבות אישית מחודשת לתיקון עצמי ולהתרוממות רוחנית.
בימים עברו ובנסיבות אחרות, כשלא היתה תקשורת מיידית וזמינות מתמדת, חודש אלול באמת יכול היה להתאפיין באווירה של ציפייה ורצינות. אך בחברה שלנו היום, כשאנחנו תמיד עסוקים מדי ודעתנו תמיד מוסחת ומופצצת במידע, נדמה שנגזר על חודש אלול לאבד את ייחודו ללבוש צביון של סתם חודש בשנה, חודש שאיננו שונה מטבת, למשל.
עניינים פוליטיים, מבית ומחוץ, איומים על ביטחוננו והתגובות שלנו, תחילתה של שנת הלימודים עם כל ההסתגלות שמשפחות רבות עוברות בתקופה זו וגם הטרדות הרגילות והקבועות של חיי היומיום - כל אלה קושרים קשר לדחוק את הרוחניות של חודש אלול לנבכי התודעה וההתנהגות, וחבל שכך.
ראוי היה שחודש אלול יוביל אותנו לבחינה משמעותית ולהערכה ראויה של הימים הנוראיים והגדולים של חודש תשרי. אלול הוא, כביכול, המטען של הסוללה של החיים שלנו שמאפשר להם לתפקד באופן מלא בתשרי ובחודשים שאחריו. כולנו מכירים את תחושת התסכול כאשר סוללה בטלפון או במחשב הנייד מפסיקה לפעול ברגע שאנחנו זקוקים למכשירים האלה יותר מכל. אני מאמין שכך נרגיש לגבי הנשמה אם לא נטעין אותה במשמעות בחודש אלול. היא מקבלת את האנרגיה שלה מן הרגעים המכריעים בחיינו, וזאת התקופה שבה אנחנו זקוקים לה יותר מכל.
אלול איננו חודש נעים וקל. הוא תובעני ודורש מאתנו תוספות קטנות ושיפורים הדרגתיים במעשה ובדיבור. מעשה פתאומי, חד, גישה הכול או לא כלום, כמו דיאטות כאסח והחלטות נואשות ונמהרות מולידים כמעט תמיד רק עוד תסכולים ואכזבה עצמית.
התלמוד מספר לנו על כמה מקרים שבהם אנשים עשו מעשים רעים ולפתע התחרטו לגמרי, חזרו בתשובה וזכו לחיי נצח. אך בכל אחד ואחד מהמקרים האלה אותו אדם שחזר בתשובה מת במקום. סיבוב של 180 מעלות תוך כדי נהיגה במהירות גדולה הוא כמעט תמיד מעשה קטלני, גם אם יצוייר אופן בו שהוא נחוץ או ראוי לשבח.
באלול אנחנו נדרשים לשינוי במחוייבות, במחשבה ובאורח החיים, אבל לשינוי שמתרחש באופן הדרגתי, בריא ונורמלי. למעשה, חודש אלול הוא שיא הנורמליות, התגלמות הדרך שבה עלינו להתנהג כבני אדם הגונים בבית, בעבודה, ברחוב, בכביש, בבית הכנסת ובשוק. הביטוי הנעלה ביותר לנאמנות לאלקים ולתורה נמצא בדברים הפעוטים של החיים, או, במילותיו של רש"י במדרש, "מצוות שאדם דש בעקבו". חודש אלול מלמד אותנו שרק עם תשומת לב לפרטים הקטנים יכול אדם להכין את חייו כראוי לקראת האתגרים הגדולים והשנה החדשה הבאה עלינו לטובה.
קול השופר בחודש אלול מעניק לזמן הזה תחושה של דחיפות ודרמה. דברים קטנים לעולם אינם עניין גדול, אך המסורת היהודית בחרה לעשות מחודש אלול עניין גדול. הדברים הקטנים בחיים, כאמור, מעצבים את גורלנו, את היחס שלנו לדברים, את היעדים שאנחנו קובעים לעצמנו.
הרמב"ם, כידוע, מדמה אתן קול השופר באלול לקריאת השכמה, אך הוא גם יותר מזה. זה הקול שמטלטל וגם מרגיע, מנחם וגם מאתגר. קול השופר משקף בדייקנות את התחושות שחודש אלול צריך לעורר בנו - אתגר, בחירת כיוון וצמיחה רוחנית. הוא מתחיל בקולות קצרים שהולכים ומתגברים עד שהם מגיעים לתקיעה ארוכה של שלווה ושביעות רצון.
חודש אלול משקף גם את הרעיון שצפויים לנו ניצחון וגאולה בסופו של דבר. תחושת השלווה בסוף סדרת תקיעות השופר מבשרת על הגאולה שמצפה לנו באחרית הימים כאנשים יחידים וכעם יהודי. אין קיצורי דרך לקול האחרון הזה - לתקיעה הגדולה. הקולות הקצרים והקשים חייבים להקדים אותה. אלול הוא הקדמה חיונית לאתגר הגדול הזה שהקב"ה מציב בפנינו. רק הכנה מתאימה תוביל להישגים אמיתיים. אלול הוא מבוא, פרוזדור לארמון היהודי הגדול שהוא התכלית, הקדושה וחיי נצח. כדי להגיע אליהם עלינו להתכונן תחילה, כמו שנאמר במסכת אבות "הכן עצמך בפרוזדור כדי שתיכנס לטרקלין".
הרב דוב בערל וויין
