Printer Friendly
טובות ארבע אוזניים מן השתיים?
החדשה המרעישה האחרונה בערוצי החדשות ביום חדשות חלש הייתה ראיון עם הבעלים של חתול שנולד עם ארבע אוזניים במקום השתיים הרגילות. התלמוד קובע שתוספת איבר שקולה להיעדרו, מבחינה הלכתית החתול הזה נחשב לחתול חסר אוזניים. בכל זאת, התמונה שהופצה בטלוויזיה ובאינטרנט מראה בבירור חתול שחור עם ארבע אוזניים שמזדקרות משני צדי ראשו.
חריגות גנטיות מופיעות באופן אקראי בכל מקום בממלכת החי. יש אנשים שנולדים עם אצבעות מיותרות בכפות הידיים או הרגליים. אבל חריגות גנטיות תמיד מעוררות עניין וסקרנות. מכאן הפרסום שזכו לו החתול הזה ובעליו הגאים, שהרבה להתראיין בערוצי טלוויזיה בכל העולם. אפשר רק לקוות שזה לא תכסיס או מתיחה מהסוג שמרבים לצוץ בימים דלים בחדשות של ממש.
ישנו לקח גדול שאפשר ללמוד בכל הנוגע לאוזניים. הסיבה שיש לנו, בני האדם, שתי אוזניים היא כדי לאפשר לנו לשמוע דברים שונים, עצות ודעות מנוגדות. לכן אולי ארבע אוזניים טובות אפילו מן השתיים, מאחר שהן יאפשרו לנו לשמוע עוד יותר דעות. מצד שני, עודף עצות יכול לבלבל, ויותר מדי קולות יוצרים רק שאון. חז"ל אמרו "תרי קלי לא משתמעי", שני קולות שנשמעים בבת אחת לא נשמעים בבירור. ארבעה קולות שנשמעים בבת אחת על אחת כמה וכמה.
היום פלורליזם היא מילה אופנתית בפוליטיקה, בדת, בהתנהגות חברתית ובאמות המידה היסודיות להתנהגות האדם. "אני בסדר. אתה בסדר. כולנו בסדר." אבל עמוק בלבנו ובנבכי תודעתנו אנחנו יודעים שזאת סיסמה ריקה שנועדה לכסות על כל חוליינו האישיים והחברתיים. לא כולנו בסדר, ולא כל התפיסות והרעיונות הם חכמים, צודקים ומועילים. יש יותר מדי רעש וקקופוניה של צלילים בעולם היהודי היום. כל רעיון חדש וכל אדם חריג מקבלים במה בתקשורת שלנו. למעשה, ככל שהאדם, הארגון או הרעיון שונה יותר ומושמץ יותר, כן הוא יזכה לסיקור תקשורתי רחב יותר.
למען האמת, הרבה ממה שמתרחש לנגד עינינו רק מאשש את העובדה המגוחכת שהמשוגעים מנהלים את בית המשוגעים. צורות חדשות של יהדות, של עבודת הבורא, של שוחרי שלום ומיד, של הומניטרים חדשים ושל פילוסופיות חדשות צצות חדשות לבקרים ומקבלות תשומת לב משמעותית. למרות זאת, כולם נידפים ברוח. אוזניים נוספות, לפחות ארבע, נדרשות כדי שנוכל להתמודד עם קולות הצרימה והפיצוצים האינסופיים האלה.
העולם היהודי נמצא בסכנה של פלורליזציה שתוביל לפשיטת רגל. לא כל רעיון ראוי לפרסום ולא כל קנאי, נון-קונפורמיסט או מנתץ מיתוסים ראוי לכבוד ולאוזן קשבת. יש לנו רק שתי אוזניים, ולרוב זה מספיק לחיי היומיום ולכל מקרי החירום.
פעם שחיתות והתנהגות לא מוסרית תמיד שמו קץ לקריירות הפוליטיות של מי שעסק במעשים כאלה. לא עוד. פעם מדיניות שנכשלה בעבר נפסלה כמוטעית ולא חזרו עליה רק כדי ליצור תחושה שעושים משהו ומביאים תועלת. גם זה כבר לא נכון היום. הפכנו לקהי חושים מכל שפע הרעיונות, הארגונים והזיגזגים הפוליטיים שמקיפים אותנו, ולכן הציבור עכשיו כבר אדיש וחסר עניין. נדמה שכבר לא אכפת לנו משום דבר, אפילו מסוגיות של חיים ומוות שעומדות בפנינו.
התקשורת תורמת למצב העגום הזה כשהיא מחפשת ומפרסמת רק את השערורייתי והחריג. הציבור מופצץ בכל כך הרבה תיאוריות סותרות, שמרביתן מוטעות ועיקשות (אם לא ממש מסוכנות ובוגדניות) עד שהוא כבר לא מצליח לשמוע שום דבר סביר ולהגיב אליו באופן הראוי. אפילו ארבע אוזניים לא מספיקות בחברה הנוכחית שלנו כדי לספוג כל דבר שמוטח בנו בלי הפוגה.
ישנם עכשיו אמצעים טכניים לסלק רעשי רקע ולחדד צלילים שאנחנו מבקשים לשמוע. הלוואי והייתה טכנולוגיה כזאת לכל הרעשים החברתיים והפוליטיים שבהם אנחנו טובעים. אנחנו שומעים יותר מדי ואנחנו מבולבלים עד מאד, וזה מסביר את אדישות הציבור ואת תחושת התבוסתנות שפשטה בחברה שלנו.
לא כל אדם צודק ולא כל רעיון או מדיניות הם נבונים או מועילים. אין לנו מספיק אוזניים לכל זה.
