Printer Friendly
שבויים ובני ערובה
שאלת פדיון שבויים ובני ערובה יהודים מידי האויב היא, לצערנו, שאלה עתיקה וכואבת. כבר המשנה במסכת גיטין מספרת לנו שעל אף שמצוות פדיון שבויים יהודים הינה בעלת חשיבות גדולה בחיים היהודיים, מצווה שמצדיקה אפילו מכירת חפצי קודש כדי לגייס כסף למטרה זו, בכל זאת, אסור לנו לשלם מחיר מופקע כדי להבטיח את חירותם של השבויים.
בתקופה שבה בני ערובה ושבויים נמכרו בשוקי העבדים של העולם, היה פשוט יחסית לקבוע מה הוא מחיר "מופקע" כשהוא נתבע תמורת שחרורו של יהודי שבוי. אך בימינו קשה מאוד לקבוע קריטריון שיאמר מהו מחיר מופקע לשחרורו של שבוי יהודי. בצה"ל ובממשלה נאלצו להתמודד עם בעיה כואבת זו כמה וכמה פעמים בעשורים האחרונים. המטרה העיקרית תמיד הייתה להחזיר את השבויים הביתה במצב הטוב ביותר שאפשר.
ויכוחים גדולים תמיד מלווים את הסוגיה הזאת, ואני אסיר תודה שלא אני צריך לקבל החלטות קשות כאלה. רבים אומרים שהמחיר ששולם בעבר היה "מופקע". אחרים אומרים שהמחיר היה כדאי ומוצדק. אולי רק בשמים יכולים להכריע בבחירות בלתי אפשריות כאלה.
בהיסטוריה היהודית יש הרבה מקרים של בני ערובה ושבויים. לפני כ-800 שנה נלקח רבנו מאיר (המהר"ם) מרוטנברג בשבי על ידי אחד הדוכסים המקומיים. המהר"ם היה תלמיד חכם אשכנזי גדול בימי הביניים, מגדולי בעלי התוספות האחרונים ואחד הפוסקים הגדולים בהלכה היהודית ורבו ומורו של רבנו אשר בן יחיאל (הרא"ש).
הדוכס תבע כופר גדול תמורת שחרורו של המהר"ם. הקהילות היהודיות באזור, מתוך אהבה גדולה למהר"ם ומתוך נאמנות וכבוד לתלמידי חכמים, היו מוכנות לשלם את הכופר המופקע. אך המהר"ם עצמו אסר על היהודים לשלם את הכופר בטענה, שהיא בוודאי נכונה, שתשלום הכופר רק יעודד את הדוכס לחזור על מעשה מרושע זה, ואפילו המהר"ם עצמו עלול להיות קורבן לחטיפה נוספת.
בעצת רבו, נמלט הרא"ש מהאזור הגרמני והשתקע בטולדו שבספרד. הדוכס לא ויתר על דרישותיו הסחטניות ובסופו של דבר, הלך המהר"ם לעולמו בכלא בטירתו של הדוכס. גם אז תבע הדוכס כופר מופקע בתמורה לשחרור גופתו של המהר"ם לקבורה יהודית, שגם היא עיקר חשוב ביהדות ומצווה גדולה בהלכה. גם הפעם, בהתאם לבקשתו של המהר"ם, שאותה העביר להם בשנות חייו האחרונות, הכופר הנדרש לא שולם.
הדוכס החזיק בגופתו במשך 13 שנים, עד שיהודי עשיר מאוד ממיינץ הגיע להסדר עם הדוכס, והמהר"ם הובא לקבורה בבית העלמין העתיק של מיינץ. ליד המהר"ם נטמן אותו יהודי עשיר שהשיג את שחרור הגופה. שני הקברים האלה בבית העלמין היהודי נשארו במקומם, ויהודים מבקרים בהם וחולקים להם כבוד עד היום.
בזמן שלטונו של הצאר הרוסי לפני כמאתיים שנה, רבנים ואנשי ציבור יהודים רבים נעצרו, כמעט תמיד בהאשמות בדויות של חוסר נאמנות לצאר או עסקאות בלתי חוקיות. נעשו מאמצים גדולים להשיג את שחרורם, ולעתים קרובות באמצעות לחץ פוליטי ודיפלומטי שהפעילו מעצמות אחרות על ממשלת רוסיה. נעשה שימוש גם במתן שוחד למשטרה ולשרים בממשלה כדי להשיג את שחרורם של אסירים אלה. אך גם כאן היה היסוס וחשש לשלם לצאר ולאנשיו מחיר "מופקע" תמורת שחרור היהודים העצורים.
ההחלטות במקרים האלה היו בעצם שליפה, אילתור לגופו של מקרה, לפי הנסיבות המיוחדות של כל מקרה ומקרה. אך הבעיה של מחיר "מופקע" תמיד הטרידה את הקהילה היהודית ונראה שהיא מלווה אותנו עד היום. היהדות לא מעריכה תשובות פשטניות לבעיות סבוכות. מעולם לא היתה תשובה פשוטה לשאלה של פדיון שבויים ובני ערובה. ברור שאין תשובה פשוטה בנושא זה גם היום.
אנחנו יכולים רק להתפלל שחכמה, סבלנות, התנהגות שקולה והשראה משמים יסייעו לנו להגיע להכרעות הנכונות בעניינים כאלה.
שבת שלום,
הרב דוב בערל וויין
פרשת השבוע - בלק
בלעם לו היה חי היום
בלק ובלעם המסכנים. אילו חיו בדורנו הם היו בוודאי מקבלים הרבה סיקור תקשורתי אוהד, ראיונות בסי-אן-אן והזמנות לנאום באוניברסיטה העברית ולספר את הצד שלהם בסיפור.
סיפור האתון שפתחה את פיה ודיברה היה בוודאי מוליד כתבות שבהן היו מציינים שבלעם איננו אשם בזה שהכה את בהמתו אלא שהכל באשמת אותו מלאך כובש ומתעלל שהכניס את עצמו לתמונה.
עם זה, לא משנה מה ההיסטוריונים החדשים יאמרו, במסורת ובתודעה היהודית בלק ובלעם נשארים אשמים. אין שום הצדקה להשחיר ולקלל אומה שלמה שלא רצתה לעשות לך כל רע.
בלעם הוא ארגון של אדם אחד, ארגון לא-ממשלתי ולכאורה ללא כוונת רווח, שמצהיר על אידיאלים גדולים ובו בזמן תומך בעבדות וברצח של אלפים. ולמרות ההצהרות שלו על אידיאלים וחוסר משוא פנים, הוא מציע את שירותיו להשכרה.
הוא גאון ביחצנות, האיש הראשון שידע להציג את המציאות באופן המתאים לו, גורו נטול מוסר וערכים שמחפש לקוחות חדשים. הוא כל כך טוב ויעיל בתפקידו עד שרק האלקים עצמו מסוגל לרסן אותו ולאלץ אותו לומר דברי אמת וברכה כשאין זו כוונתו המקורית.
את בלעם מפיל ממקומו הרם האלקים שאותו הוא מתיימר לייצג, האלקים שאתו הוא טוען שיש לו קשר. העונש הגדול ביותר שלו איננו מותו מידי בני ישראל אלא ההשפלה שהוא חווה כאשר הוא נאלץ לברך לאחר שהתכוון, ואף הבטיח למעסיקו, לקלל. בלעם המסכן... הוא היה צריך לחכות עם משלח היד הזה כמה אלפי שנים.
התלמוד מלמד אותנו שהשנאה של בלעם לעם היהודי כבר ניכרה לעין בתחילת המסע של בני ישראל ממצרים. הוא היה היועץ של פרעה שהמליץ לו לשעבד את בני ישראל ולהרוג את כל הזכרים. כשהקב"ה, באמצעות משה, סיכל את תוכניתו הרשעה ובני ישראל יצאו כמנצחים ממצרים בהמוניהם, ניסה בלעם אמצעי אחר, את מאמציו של בלק, להשמיד את העם היהודי.
ולבסוף, כשהתערבות משמים עצרה גם את המזימה הזאת, בלעם מייעץ לעשות שימוש בתאווה ובחטא כדי להשמיד את בני ישראל. עצתו עלתה בחייהם של 24 אלף יהודים. לא פלא שהיהודים בכל הדורות תיארו את בלעם כ"בלעם הרשע". אין שום סיבה או הצדקה לרשעותו ושנאתו. היא פשוט קיימת, כמו האנטישמיות שבה נגוע חלק גדול מהעולם האינטלקטואלי המתורבת, לכאורה, בימינו. קשה להתמודד עם שנאה וארס חסרי כל בסיס ועם זאת עזים כל כך. דומני שברור שהקב"ה מתערב כדי להציל אותנו מפעולות רבות של אויבינו וידידינו.
במובן זה הסיפור על בלק ובלעם עדיין רלוונטי ועכשווי כמו הנושאים והאירועים בעולמנו היום. בלק ובלעם מסוגלים לגבות מאתנו מחיר בחיים, בכסף ובמעמד חברתי. אך גם היום, כמו אז, הם אינם מסוגלים להביס אותנו.
שבת שלום,
הרב דוב בערל וויין
