Printer Friendly
אולי הדברים שוב ישתנו
אנחנו מוצאים כמה מקרים בתלמוד שבהם על אף שהנסיבות השתנו או שההלכה ביטלה לכאורה מנהג בכיוון כזה או אחר, חז"ל המשיכו לדבוק במנהג המקורי בגלל האפשרות שהתנאים בעתיד יחזרו לקדמותם, למצב המקורי שחייב את המנהג הזה.
כלומר, כאשר קובעים התנהגות ופוסקים הלכה, גם כשהווה כבר לא משקף בדיוק את העבר, צריך לקחת בחשבון את הבעיות ואת הסכנות שהיו בעבר.
תפיסת היהדות אומרת שגם אם יש לנו היום מחשבים וטלפונים ניידים שלא היו לאבותינו, אין למהר ולבטל את האיסורים והסייגים שקבעו אבותינו בחיים היהודיים ובכלל.
הגאון מווילנה, הרב אליהו קרמר, לימד אותנו שעל כל סיבה שהוצגה כהסבר לפסיקה רבנית שהתקבלה ונאכפה, יש עוד הרבה סיבות דקות ונסתרות שמצדיקות את קיומה של הלכה זו גם היום.
אחת הסיבות האלה היא הרעיון שהוזכר קודם, שאולי המצב שקיים היום ישתנה ויחזור מסיבה כזאת או אחרת לקדמותו, למצב שהיה בזמן שנקבעה ההלכה המקורית.
הנסיבות שמקיפות את העם היהודי השתנו במידה ניכרת בשישים השנים שחלפו. אחרי השואה והקמת מדינת ישראל, יהודים הרגישו שהעולם לא ירשה לשואה כזאת להתרחש שוב. מדינת ישראל והישראלים נתפסו כעם אמיץ, מתקדם, הרואי, עם שיש לו סיבה מוצדקת להגן על חייו ועל אדמתו.
מדינת ישראל זכתה להכרה מהאו"ם ומרוב ארצות העולם. זאת היתה תקופה מסחררת ליהודים. האנטישמיות הגלויה שוב לא היתה דבר מקובל בחברה ובאקדמיה, ומספר היהודים שהשיגו עושר והגיעו לעמדות מפתח והשפעה גדל בצורה שאיש לא חלם עליה מאה שנים קודם לכן.
בארצות הברית היהודים חשו שהם חלק מהחברה האמריקנית ושוב לא סיווגו את עצמם כקבוצת מיעוט. 40 מיליון היספנים ו-30 מיליון אפרו-אמריקנים נמנים באופן רשמי עם קבוצות מיעוט, אך חמשת מיליון היהודים האמריקנים לא נתפסים כמיעוט.
מדינת ישראל גדלה והתפתחה וכיום היא נחשבת למעצמה החזקה ביותר מבחינה צבאית וכלכלית באזור ומבין שכנותיה הקרובות.
כל זה איפשר את היחלשות האמונה שלנו בעצמנו והוליד אדישות שצמצמה את תחושת הסכנה מבחוץ והגדילה את הבגידות הפנימיות במטרה ובתבונה. אנשים, במיוחד בתחומי התקשורת ובאקדמיה, יהודים ולא יהודים כאחד, התחילו להיכנס לתקופת הגות "הפוסט".
פוסט-ציונות, פוסט-סולידאריות יהודית, פוסט-אנטישמיות, אבל עדיין בתוך תלונות אנטי-ישראליות לגיטימיות לכאורה, פוסט-שמירת מצוות, פוסט-ייחוד יהודי ועם בחירה... בקיצור – העבר נעלם, וכעת אנחנו חיים בעולם חדש שבו איננו חוששים מפוגרומים, מקנאות דתית ומסכנות שהיו בעבר מנת חלקנו בכל יום ויום.
אך דבר מוזר התרחש בעולמנו החדש והאמיץ. העולם הישן, זה שחכמי התלמוד הזהירו אותנו מפניו, אכן חזר. סכנה קיומית למדינה היהודית מקיצוניים מוסלמים, אנטישמיות מילולית וגופנית והתקפות בתקשורת שבו והופיעו בכל רחבי אירופה. שוב אופנתי בחוגים רבים בעולם להאשים את היהודים בכל תחלואי העולם. הרטוריקה נגד ישראל והיהודים היום חזרה לרמות של שנות ה-20 של המאה ה-20, ממש לפני עליית היטלר לשלטון בגרמניה.
יש רבים, לרבות אלה שבעמדות שלטון חשובות בעולם היהודי, שעדיין מעדיפים לשרוק כשהם חולפים ליד בית קברות. אך חכמי התלמוד תמיד הזהירו אותנו, בתבונתם כי רבה, שהישן יכול לחזור, ולא פעם גם חוזר, לרדוף אותנו ולבלבל אותנו.
להיסטוריה יש שיניים וגם עוקץ, בייחוד להיסטוריה היהודית. בימי זיכרון אלה לשואה ולהשבת הריבונות היהודית לארץ ישראל לפני 60 שנה, עלינו לראות את עולמנו היהודי היום דרך הפריזמה של העולם היהודי שהיה בעבר.
הנסיבות משתנות מדור לדור, אך לבעיות, לסכנות ולחולשות יש נטייה להישאר ולחזור על עצמן. אדם נבון וזהיר יטה תמיד אוזן לעצת התלמוד ויזכור שמצבים מהעבר עלולים להופיע שוב, ולכן מוטב לנו להתכונן לקראת התמודדות עם האפשרות הזאת.
שבת שלום,
הרב דוב בערל וויין
